מייקל הנדסה בע"מ נ' אלסייד

פסק דין

1.המשיב תבע מהמבקשת, חברה לייעוץ ואספקה טכנית, פיצוי בגין אי מתן שירות עבור מערכת גירוז אוטומטי לבאגר, אותה רכש מהמבקשת בסך של 9,500 ₪, וכן הוצאות משפט. מנגד, המבקשת ביקשה לדחות את תביעת המשיב ולחייבו ביתרת התשלום עבור המערכת שסיפקה לו, בסך 1,190 ₪, וכן לפצותה בגין הפסדים כספיים והוצאות משפט.

במועד בו נקבע התיק לדיון, בתאריך 23.06.13, התייצב המשיב לדיון ובהיעדר התייצבות מטעם המבקשת, קיבל בית המשפט את תביעת המשיב ופסק לזכותו את מלוא סכום התביעה בסך 9,500 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 95 ₪.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.המבקשת טוענת בבקשתה, כי איחרה להגיע לדיון בבית המשפט בכ-35 דקות בעקבות תאונת דרכים שארעה בדרך, וגרמה לעומסי תנועה בלתי צפויים. עוד הוסיפה כי הודעה על האיחור הצפוי נשלחה ממשרדה, באמצעות הפקס, בשעה 10:20 (אשר נשלח באיחור עקב טעות אנוש), כאשר אישור על קבלת הפקס, במזכירות בית המשפט, התקבל בשעה 10:39. כמו כן, המבקשת ציינה, כי הגיעה לאולם בית המשפט בשעה 10:35, לאחר מתן פסק הדין, ובית המשפט הודיע לה, כי פסק הדין ניתן בהעדרה. לאור האמור ביקשה לבטל את פסק הדין.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, החלטתי לדון בבקשה זו כאילו ניתנה הרשות לערער, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

4.מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים. להשגת יעדים אלה, ומתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית, היה המחוקק מוכן לסטות מכללי הדיון הרגילים על ידי צמצום הדרישות הפורמאליות ופישוט ההליכים המקובלים בערכאות השיפוט הרגילות. היינו, מוסד "התביעות הקטנות" נולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

5.יש לציין כי מקומן הראוי של טענות המבקשת היה במסגרת בקשה לביטול פסק דין בפני בית משפט קמא, אולם לאור אופיו ומהותו של הליך התביעות הקטנות, מצאתי כי יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר גם בהליך זה שבפניי.

לבימ"ש קנויה סמכות לבטל החלטה או פסק דין שניתנו על פי צד אחד, וזאת לאור האמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת כי:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

הפסיקה קבעה, כי יש להבחין בין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מתוך חובת הצדק בשל פגם שנפל בהליך, למשל כאשר אי התייצבות בעל הדין לדיון נבעה מכך שבעל הדין לא הוזמן כדין לדיון, לבין ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהעדר הגנה, הנתון לשיקול דעת בית המשפט.

נקבע עוד, כי כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הינו פגום, לרוב משום שלא בוצעה המצאה כדין למבקש ביטול פסק הדין – יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה שלפיה בעל דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים עובר למתן פסק הדין:

"פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה... רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק. פסק דין כזה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין, שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395).

לא בכדי, נקבע בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 בסעיף 1(7), כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה.

6.ובענייננו, אמנם המבקשת קיבלה הזמנה כדין, אך לאור נסיבות בלתי צפויות איחרה לדיון שהתקיים דקות ספורות טרם הגעתה.

מפסק הדין עולה, כי הדיון, אשר נקבע לשעה 10:00, התקיים בשעה 10:25, ומהחלטה מאוחרת יותר עולה, כי המבקשת אכן הגיעה לאולם ביהמ"ש דקות ספורות לאחר מכן ולאחר שהמשיב כבר עזב. המבקשת לא התעלמה מאיחורה הצפוי לדיון ואף הודיעה על כך לבית המשפט, בהודעת פקסימיליה שנשלחה מטעמה, אך לא הגיעה לעיונו של בית המשפט בזמן, ולפני מתן פסק הדין.

נסיבות אלה מעידות, כי המבקשת לא זלזלה בביהמ"ש וכי אחרה לדיון בשל נסיבות שלא היו בשליטתה.

7.בנסיבות האמורות, אי ביטול פסק הדין כמוהו כנעילת שערי המשפט בפני המבקשת, תוך מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת והכרעה בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד. אין לשכוח, שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. בתי המשפט נזהרים ב"נעילת שערי בית המשפט", במיוחד לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש: