מייזליש נ' שינברג ואח'

פסק דין

עניינה של התובענה בבקשה של התובע כי ינתן צו הצהרתי לפיו הוא זכאי להירשם כבעל זכות החכירה בדירה מושא התובענה (להלן: הדירה). התובע טען כי בחודש דצמבר 2008 רכש את הזכויות בדירה מהנתבעים וכי שילם את מלוא סכום התמורה עבור הדירה, כאשר חלקו שולם בכסף וחלקו באמצעות העברת דירה בטבריה על שם התובעים (מסיבות שונות נערך חוזה הרכישה של הדירה בטבריה על שם רוכשים אחרים). הנתבעים טענו כי ההסכם בין הצדדים לא נחתם מעולם; כי סכום התמורה עליו סיכומו הצדדים, ככל שסיכמו מראש על סכום תמורה, גבוה במידה משמעותית מהנטען על ידי התובע; וכי בפועל הועבר לידם סכום של 220,000 ₪ בלבד. אין מחלוקת שבפועל נהנה התובע זה שנים מספר מדמי השכירות עבור הדירה, בעוד שהנתבעים זוכים לדמי השכירות בגין השכרת הדירה בטבריה.

טענות הצדדים נפרשו בהרחבה בדיון שהתקיים בבקשה למתן סעד זמני, בכתבי טענותיהם ובתצהירי העדות הראשית מטעמם. בקדם המשפט המסכם שהתקיים ביום 29.4.13 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה לפיה הם מסמיכים את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה בהתאם להוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד-1984, וזאת לאחר שמשמעותו של הליך זה הוסברה להם על ידי באי-כוחם. הוסכם גם כי הזכויות בדירה יועברו לידי התובע; הזכויות בדירה בטבריה יירשמו על שם הנתבעים; ובית המשפט יקבע מה יתרת הסכום שעל התובע לשלם לנתבעים, אם בכלל.

על פי ההסכמה הדיונית שהתגבשה בדיון הגישו הצדדים השלמות טיעון בכתב ובהן פרשו טענותיהם בנוגע לסוגיות העובדתיות והמשפטיות השונות המתעוררות בנסיבות העניין.

על בית המשפט הבא להכריע בתובענה על דרך הפשרה לאזן בין שיקולים המבוססים על הדין לשיקולים ראויים אחרים (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דל טרה סנטה, פ"ד נג (1) 337, 350 (1999)). יובהר כי ככלל עניינה של הפשרה אינו אלא בריכוך של הדין המהותי, שהרי "הרעיון הנאצל של פשרה קשור ברגיל לעוגן הדין במובנו הרחב, והוא מהווה ריכוך ועידון שלו כדי להשיג תוצאה ששני הצדדים יוכלו לחיות עמה בתחושה טובה" (רע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' סגל, פ"ד נח(6) 894, 900ד (2004)). פסק דין על דרך הפשרה מאפשר לבית המשפט "למצוא נקודת איזון במתח הקיים לעיתים בין תחושת הצדק לגבי התוצאה הראויה, לבין דרישותיו של הדין" (ע"א 9887/04 מ.ד. נאור בע"מ נ' משרד הבינוי והשיכון, מיום 9.3.05, בפסקה 5 לפסק-הדין; על הטעמים הפרקטיים התומכים בהכרעה על דרך הפשרה, הנלווים לתפיסה העקרונית, ראו ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר, מיום 23.3.08, בפסקה 6 לפסק-הדין, והאסמכתאות שנזכרו שם). על כל אלה יש להוסיף כי "לדין – פנים זועפות, לפשרה – פנים שוחקות. הפשרה מאירה פנים לכל המתדיינים, מכבה את אש המחלוקת שביניהם ואינה משאירה גחלים לוחשות העלולות להציתה מחדש. לעומתה, ההכרעה השיפוטית 'מזעיפה', בדרך-כלל, את פניה למי מן המתדיינים, היא סופה המשפטי של המחלוקת, אולם לא בהכרח מכבה את גחליה" (הילכת אגיאפוליס, בעמ' 351; ראו גם יעקב טירקל "אחד לדין ואחד לפשרה" - על פשרה ועל פסק דין על דרך הפשרה" שערי משפט ג (תשס"ב) 13, 23; והשוו, בהקשר הרחב של הפשרה, בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית, מיום 31.12.08, בפסקאות יב-יג להחלטה).

שורשיה של דרך פסיקה זו נטועים במעיין הנצחי של תורת ישראל, וכבר למדונו רבותינו כי "יפה כח פשרה מכח הדין" (תלמוד בבלי, סנהדרין, ה, ב; והשוו מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, פרק יח, פסוק טז); והבהיר הרמב"ם (סנהדרין, פרק כב, ד) "מצוה לומר לבעלי דינים בתחילה בדין אתם רוצים או בפשרה? אם רצו בפשרה - עושין ביניהן פשרה, וכל בית דין שעושין פשרה תמיד הרי זה משובח ועליו נאמר 'משפט שלום שפטו בשעריכם' אי זהו משפט שיש עמו שלום? הוי אומר זה ביצוע, וכן בדוד הוא אומר 'ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו' איזהו משפט שיש עמו צדקה? הוי אומר זהו ביצוע והיא הפשרה". בדומה פסק השולחן ערוך (חושן משפט, סימן יב, סעיף ב) כי "מצווה לומר לבעלי דינים בתחילה: הדין אתם רוצים או הפשרה. אם רצו בפשרה, עושים ביניהם פשרה, וכשם שמוזהר שלא להטות הדין, כך מוזהר שלא יטה הפשרה לאחד יותר מחברו".

על רקע קביעות אלה יוכרע הדין גם במקרה דנא.

בהקשר זה יובהר שעיון בתצהירי שני הצדדים גם יחד, כמו גם בפרוטוקול הדיון שהתקיים בבקשה לצו מניעה, מעורר תהיות של ממש בנוגע לעניינים שונים הנוגעים לעסקה ולמימושה בשנים לאחר חתימתה. לצורך ההכרעה במחלוקת שבין הצדדים נתתי לבי לסימני השאלה המתעוררים בנסיבות העניין, לנטלי הראייה, ולשאלות המשפטיות השונות שהיה מקום להכריע בהן בנסיבות העניין, ובכלל זו הסוגיה המשפטית הלא פשוטה שנזכרה במסגרת קדמי המשפט, שהכרעה בה עלולה לפעול כחרב פיפיות גם עבור הצד הזוכה בתובענה. על רקע כל אלה הגעתי לכלל מסקנה כי לסילוק מלא וסופי של טענות כל הצדדים בעניין העסקה ישלם התובע לנתבעים סכום כולל נוסף של 80,000 ₪. הסכום יופקד בידיו הנאמנות של ב"כ הנתבעים עד ליום 1.7.13, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום תשלומו בפועל.

כדי לאפשר את ביצוע העסקאות שנכללו בהסכם המכר אני קובע כי:

א. התובע זכאי לכך שיירשמו על שמו הזכויות בדירה המצויה ברחוב עקיבא בן מהללאל 3 בבית שמש, הידועה כגוש 30440 חלקה 1. הוא ישא בתשלום כל מס שיידרש לצורך רישום הדירה.

ב. במועד בו יעביר התובע לידי ב"כ הנתבעים את הסכום שנקבע לעיל, יעבירו הנתבעים לידי התובע יפוי כח בלתי חוזר לצורך רישום הזכויות בנכס.

ג. בד בבד יעביר התובע לידי הנתבעים יפויי כח בלתי חוזרים לצורך רישום הזכויות בדירה בטבריה (שהוגדרה בהסכם כ"דירה בת 3 חדרים בבניין הניצב בטבריה, קרית משה ג מס' 132/23 בגוש 15034 חלקות שונות") על שמם. כל חיוב במס בגין העברת הזכויות בדירה בטבריה על שם הנתבעים יחול על התובע.

ד.הצדדים יפעלו במשותף להעברת הזכויות בדירה בטבריה על שם הנתבעים בתוך שלושה חודשים מהיום.

ה.הסכום המופקד או יתרתו יועברו לנתבעים בתוך 7 ימים מהיום בו יעביר לידי ב"כ הנתבעים מסמך המעיד על כך שהזכויות בדירה בבית שמש נרשמו על שמו.

כל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז סיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים.