מח הכרמל נכסים בע"מ נ' בן לולו ואח'

פסק דין

בפני תביעה הכוללת 3 סעדים, האחד סעד הצהרתי על פיו הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 17.04.07 בוטל ע"י התובעת כדין, השני צו מניעה קבוע והשלישי, סעד כספי לתשלום סך 18,750 ₪ המהווה בעיקרו חוב דמי שכירות.

הסעד של צו מניעה קבוע הפך למעשה לתיאורטי לאחר שניתן בשעתו צו מניעה זמני ולאחר שהנתבעים ממילא עזבו את הנכס נשוא התביעה ואין כל טענה כי הם מנסים להמשיך ולהחזיק במושכר,גם לנתבעים אין כבר כיום כל טענה רלבנטית כנגד סעד זה.

התובעת התבססה על התצהיר שהוגש מטעם מנהלה מר סעדון במסגרת הבקשה למתן סעד זמני ואילו הנתבעים מתבססים על תצהירו של הנתבע 2 שהוגש גם הוא במסגרת הדיון בסעד הזמני (נ/1) ותצהיר נוסף מטעם נתבע 2 שהוגש בחודש מרץ 2010 ןאומת בזמן הדיון (נ/2).

הנתבעים 1 ו-3 לא התייצבו לדיון ומי שהתייצב מטעמם היה הנתבע 2, הנתבע 2 ויתר על חקירתו של מר סעדון (אם כי מר סעדון נחקר בשלב הדיון בסעד הזמני וחקירתו יפה גם לפסק דין זה).

הנתבע נחקר בחקירה נגדית והצדדים סיכמו את טענותיהם.

יש לומר מיד,אין שום עובדה חדשה (רלבנטית באמת) ואין שום טענה חדשה (רלבנטית באמת) שעלו כעת ולא עלו בשלב הדיון בסעד הזמני ולכן במידה רבה חוזר פסק דין זה על ההכרעה שניתנה בשעתו בסעד הזמני.

טרם אפרט את טענות הצדדים מצאתי מקום לפרט תחילה את העובדות שאינן שנויות במחלוקת:

בין הצדדים נחתם ביום 17.04.07 חוזה שכירות על פיו הושכרה החנות לנתבע 1 ובערבות הנתבעים 2-3, תקופת ההסכם נקבעה מיום 01.05.07 ועד 30.04.09 כאשר למשיב 1 אופציה להאריכו ל- 4 שנים נוספות (להלן:החוזה). היות והצד לחוזה הוא נתבע 1,היות והרוח החיה ומי שהופיע לדיון הוא נתבע 2 והיות ואיש מהנתבעים 2-3 אינו כופר בעצם ערבותם יתייחס פסק דין זה למען הנוחות והפשטות ל"נתבעים".

אין שום מחלוקת ביחס לתנאים שבחוזה ואין שום טענה ביחס לנסיבות כריתתו, בין תנאי החוזה ישנם תנאים המתייחסים לעריכת ביטוח לטובת המבקשת ככל שהדברים נוגעים למבנה המושכר, יש הגדרות של תנאים עיקריים/יסודיים ויש התייחסות לאופן שבו תופעל האופציה.

אין חולק שכל דמי השכירות / הצ'קים שנמסרו בגינם ע"י הנתבעים עד לזה שמועד פירעונו 01.11.08 נפרעו. גם אין חולק שהחל מהשיק שזמן פירעונו 01.11.08 לא נפרע שום צ'ק שנמסר ע"י הנתבעים בגין דמי שכירות ואין חולק שהצ'קים חוללו מחמת חשבון מוגבל כשלא ניתנה הוראה לבטלם.

אין גם חולק שבסמוך ליום 13.10.08 פרצה שריפה במתחם החנויות שגרמה לנזק רב למבנה בכלל ולחנות המשיבים ולתכולתה בפרט. אין חולק שהנתבעים אינם אחראיים לשריפה וזו כנראה התפשטה מחנות סמוכה בה החזיק שוכר אחר של התובעת.

הצדדים אינם חולקים על כך שהנתבעים ביטחו את החנות אך לא בהתאם להוראות החוזה קרי התובעת לא הוכנסה כמבוטחת בהתאם להוראות סעיף 15 ב' לחוזה. אין גם חולק שעד כה התקבלו מחברת הביטוח כ- 280,000 ₪ ואין חולק כי עד כה לא הועברו כספים כלשהם לתובעת, גם לא מכספי הביטוח.

מערכת עובדות בסיסית זו עולה מתוך כתבי הטענות והעדויות ולכן הובאה בפתיח.

התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את חוזה השכירות הפרות יסודיות ולכן עפ"י תנאי החוזה – סעיף 18 ב' שבו היא רשאית לקבל במעמד צד אחד צו מניעה כפי שהתבקש בפועל. החוזה אוסר על המשיב 1 במקרה כזה להתנגד לסעד והיות וכלפי החוזה ותנאיו אין שום טענה משום צד שהוא להליך שבפני, הרי שליבו של העניין (אם כי לא רק) הוא קיומה של הפרה יסודית מטעם המשיב 1.

התובעת מנסה לשכנע שכך הדבר ומפנה תחילה להפרתו של סעיף 15 ב' לחוזה שעליה כאמור אין עוררין (אי הוספת התובעת כמבוטחת או אי שעבוד הפוליסה לטובתה). היא גם מפנה להוראות סעיף 15 ה' הקובע כי הוראות סעיף 15 "הינן מתנאיו העיקריים של חוזה זה".

המבקשת טוענת כי ביום 05.11.08 נדרש המשיב 1 במכתב שנשלח אליו לתקן את ההפרה באופן שבו ימחה את הזכויות בפוליסת הביטוח הכרוכות במבנה לטובתה. המכתב מיום 05.11.08 צורף לתצהירו של מר סעדון וסומן כנספח 4. נספח זה כמו גם הטענות הרלבנטיות לגביו לא זכה להתייחסות פרטנית בתצהירו של המשיב 2 שהוגש מטעם המשיבים, אין הסבר מדוע לא הוצאה מלתחילה הפוליסה בהתאם לתנאי החוזה וגם אין הסבר מדוע לא הומחו הזכויות בהתאם לדרישת המבקשת מיום 05.11.08 ולו רק כאקט של תיקון ההפרה הראשונית.

נתבע 2 בחקירתו הנגדית ציין שהתובעת השלימה עם המצב הקיים ולא עמדה על קיום הוראת סעיף 15 לחוזה.

הגם שהנתבעים לא פעלו בהתאם להוראות סעיף 15 להסכם לא נטען להתעלם מטענתם ואין גם מצד התובעת שום הסבר מדוע מאפריל-מאי 2007 ועד לנובמבר 2008 היא לא פנתה לנתבעים ולא התריעה על ההפרה.

יתכן והדבר נשמט מעיני התובעת,יתכן והעניין לא היה כה חשוב ו"יסודי" בעיניה ויתכן והייתה הסכמה מכללא לאופן שבו הוצאה פוליסת הביטוח.