מחוזי נצרת: גז"ד לבני משפחה שהורשעו בעבירות תקיפה וחבלה על רקע סכסוך משפחתי הנמשך דורות

גזר דין

1.         ביום 23/10/2010 הוגש כתב אישום מתוקן נגד ארבעת הנאשמים לאחר שמיעת חלק מעדי התביעה, כל זאת לאחר שהתרתי לנאשמים חזרה מכפירתם.

בעקבות תיקון כתב האישום, הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן ועל סמך הודאתם הורשעו בעבירות אשר יוחסו להם והכל כפי שיפורט להלן:

הנאשם מס' 1 :-  הורשע בעבירות: בעבירת תיגרה, עבירה לפי סעיף 191 לחוק העונשין תשל"ז-1977, (להלן "ה חוק");  בעבירת פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק; בעבירת נסיון לתקיפה הגורמת לחבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 בצירוף 382(א) לחוק + סעיף 25 לחוק ; בעבירת מעשה פזיזות או רשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(5) לחוק ; ובעבירת יריות באיזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א לחוק.

הנאשמים 2 ו- 3 :-  הורשעו בעבירות: עבירת תיגרה, עבירה לפי סעיף 191 לחוק העונשין תשל"ז-1977 לחוק ; ועבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 בצירוף 382(א) לחוק.

הנאשם מס' 4 :- הורשע בעבירות: עבירת תיגרה עבירה לפי סעיף 191 לחוק העונשין תשל"ז-1977; ובעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף 335(א)(1) + (2) לחוק.

2.         המסכת העובדתית של כתב האישום המתוקן הינה פרי של סכסוך ממושך וקודם בין האחים טאלב ומועיד לבין משפחת משהור. סכסוך אשר עבר מדור לדור, כשהארוע נשוא כתב האישום המתוקן הינו אחת החוליות בשרשרת הסכסוכים הבין-משפחתיים.

הארוע הנ"ל גלש למעשה אלימות קשה, עת שנערכו הכנות לחתונה רבת משתתפים. מוחמד, הבן של משפחת משהור, פנה לטאלב להזזת פחי האשפה שעמדו ברחבה שבה היתה אמורה להערך מסיבת החתונה. לאור הבקשה והסירוב, התפתח ריב מילולי חריף בין הניצים ובמקום פרצה קטטה. הנאשם מס' 2, אשר אחז במקל, היכה באמצעותו את נועמאן מוחמד זועבי שעמד שם, לאחר מכן זרק את המקל לעבר מוחמד זועבי והחל לקללו. בו בזמן, הנאשם מס' 3 אחז במוט ברזל, היכה באמצעותו את בני המשפחה היריבה (משפחת משהור), זרק אבנים לעברם ואילו הנאשם מס' 1 החזיק במקל והחל לנופף בו בתנועות מאיימות. הנאשם 4 עלה על גג הבנין והחל לזרוק משם אבנים וחפצים כבדים וקרשים לעבר בני המשפחה היריבה. בשלב זה, נאשם מס' 1 שב לרחבה, אוחז בנשקו, דרך אותו וירה מספר יריות לעבר הבתים הסמוכים, תוך כדי הירי הבן חסן של המשפחה היריבה חש בפחד, נס לבית סבו, תוך כדי מנוסתו הנאשם מס' 4, שהיה על הגג, זרק על חסן שולחן ברזל במשקל רב. השולחן פגע בעוצמה רבה בחסן, הפילו ארצה, נחבל בפניו, נגרם חתך וחשד לשבר בגשר האף, שבר באגודל יד ימין, שפשופים בחזה וחתכים בגפיים העליונות והתחתונות. חסן הובהל לבית החולים העמק, אושפז למשך יממה, פצעיו נתפרו והשבר גובס.

המהומה נמשכה זמן רב, עד אשר התערבה משטרת ישראל והפרידה בין הניצים.

3.         בטרם טיעונים לעונש ועל פי בקשת הסנגור, הופנו הנאשמים לשירות המבחן וזה הגיש בעניינם תסקירים, כשכל תסקיר מדבר בעד עצמו.

4.         ב"כ המאשימה עתרה לבית המשפט וביקשה להטיל על כל אחד ואחד מהנאשמים מאסר בפועל לתקופה ארוכה וממושכת, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לחסן.

5.         הסנגור המלומד ביקש לאמץ את תסקיר שירות המבחן לכל כל אחד ואחד מהנאשמים, כך שיוטל על נאשם מס' 1 מאסר שיומר בעבודות שירות, צו מבחן ומאסר מותנה ואילו לגבי הנאשם 2 יוטל של"צ ועל הנאשמים 3 ו- 4 צו מבחן + של"צ ומאסר מותנה, ראה טיעוניו לעונש.

6.         האלימות בחברה הישראלית הולכת וגואה ובחברה ה"חמולתית" ביתר שאת. התופעה של פתרון סכסוכים באלימות הינה תופעה מדאיגה, שיש לתת עליה את הדעת. תופעה  זו נפוצה יותר בחברה ה"חמולתית", כשהמשפחות היריבות נוקטות בדרכי אלימות, תוך שימוש בנשק חם וקר לשם פתרון סכסוכים במקום הידברות ודו-שיח תרבותי.

הארוע האלים, נשוא כתב האישום, תפס את מקומה של שמחה שהיתה אמורה להתקיים בזירת הקרב וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכוש ולגוף ובנס הארוע לא הסתיים בטרגדיה.

7.         נוכח תופעות מדאיגות אלה, שומה על בתי המשפט להעביר מסר בהיר, חד וברור  למפירי הסדר למיניהם ולאלה שפוגעים בבטחון הציבור, רכושו ושלומו ולכל אלה אשר בוחרים באלימות כדרך לפתרון הסכסוכים, מסר שעל פיו יובהר כי למעשים ברבריים אלה, תוצאה אחת ויחידה - ענישה הולמת, משמעותית וכואבת.

8.         בטיעונים לעונש, הדגיש הסנגור המלומד, בין השאר,  כי יש להקל בעונש הנאשמים בעיקר עקב הסולחה שהושגה בין הניצים.

9.         עיננו הרואות, שלאחר התרחשות כל ארוע אלים בתוך החברה ה"חמולתית" בא הסכם סולחה במטרה להשכין שלום בין הניצים. הסכם זה נרקם באמצעות "מכובדים" בוועדות סולחה, כל זאת לשם הרגעת הרוחות והשכנת שלום.

מעשה זה הינו מבורך ואיני מזלזל בו ולו לרגע, אך אסור שהסכם זה יבטל את מוסד הענישה, או יבוא במקומו.  יש להעביר מסר שמוסד הסולחה אינו חזות הכל ואל לנו לחיות באשליה, ולו לרגע, שהסכם הסולחה בכוחו "לרפא את הפצע" ולמחול לאותו עבריין, באספקט הציבורי, על מעשיו האלימים.

יש להחדיר למודעות הציבור על כל רבדיו שישנן דרכים אחרות לפתרון סכסוכים ולאו דווקא באמצעות פורקן יצרים בהמתיים.