מחאמיד נ' מחאמיד

החלטה

1.     לפניי בקשה למתן צו מניעה שיאסור על המשיב או מי מטעמו מלעשות או לבצע כל פעולה, בנייה או חפירה, לרבות מילוי ו/או כל פעולה שהיא במקרקעין הידועים כחלקה 18 גוש 20324 (להלן: "החלקה") מגרש 18/7, בשכונת עין איברהים באום אל פחם.

המבקש הינו הבעלים הרשומים של 8/156 חלקים מכלל הזכויות בחלקה הנ"ל, לאחר שקבל את הזכויות והבעלות בהם במתנה מאביו (ר' הסכם מתנה ללא תמורה – ת/1), והוא הבעלים ו/או המחזיק במגרש מס' 18/5 בחלקה זו.

המשיב שהוא דודו של המבקש מחזיק במגרש 18/7 הגובל במגרשו של המבקש.

אין חולק על כך שבהתאם להיתר בנייה שניתן כדין, הקימו הצדדים במשותף גדר בטון בגובה הנע בין 1.20 מ' ל- 1.80 מ' המפרידה בין שני המגרשים.

צו המניעה המבוקש מתייחס לגדר נוספת מברזל ואיסכורית אותה הקים המשיב מעל לגדר הבטון, שלא בהסכמת המבקש, ולמילוי שביצע במגרשו בצמוד אליה..

לטענת המבקש, עומס ולחץ המילוי על גדר האיסכורית, יצרו בליטות בגדר לעבר מגרשו וקיימת סכנה ממשית לכך שהאסכורית תתפוצץ והמילוי יגרום למפולת לתוך חצרו באופן שיגרום נזק לרכוש ולנפש. השארת המצב על כנו, כך לטענתו, מהווה סכנה ממשית לו ולבני משפחתו.

7.ביחד עם בקשה זו, הגיש המבקש כנגד המשיב תביעה אשר הסעד המבוקש בה הינו "צו עשה" במקרקעין. במסגרת התביעה עותר המבקש לחייב את המשיב, בין השאר, להחזיר את המצב לקדמותו - דהיינו להוציא את המילוי, לפרק את גדר האיסכורית ולהימנע מביצוע פעולות בנייה במגרש, כל עוד שאין בידו היתר בניה כדין לעשות כן.

8.במהלך הדיון שהתקיים בפני, במעמד שני הצדדים (לאחר שלא מצאתי הצדקה ליתן בבקשה צו במעמד צד אחד), אישר המשיב כי אכן הקים את גדר האיסכורית ביוזמתו ומבלי שהמבקש הסכים לכך. לטענתו, הוא עשה כן על מנת "לשמור על שלום הילדים שלא יפלו".

המשיב הציג בפני תצלום עדכני של איזור הגדר (נ/1) ממנו עולה כי במהלך הימים שקדמו לדיון בבית המשפט הוא פרק את האיסכורית והחל לנקות את השטח באמצעות טרקטור.

עובדה זו אושרה על ידי המבקש אשר בתשובה לשאלותי הבהירוחידש כי למעשה החלק העיקרי בבקשתו הוא שהמשיב יפנה מהשטח את המילוי שהוכנס על ידו עוד בנובמבר 2012. לשאלה מה הביאו להגשת הבקשה הדחופה כעת, השיב: "היו מגעים שכן המשיב הוא דוד שלי. לאחר שנה לא ראיתי ולא מצאתי נקודה או דרך לפתור את הבעיה ללא עזרת בית משפט".

דיון והכרעה:

9.     בהתאם לתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 על המבקש סעד זמני לשכנע את בית המשפט על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת תביעה. לפיכך, בשוקלו האם יש מקום לתת צו מניעה זמני, בוחן בית המשפט את סיכויי התובענה ונדרש לעניין זה רף מינימלי שעל פיו התובענה אינה מחוסרת יסוד ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. אין צורך לפסוק בשלב זה את צדקתו של מי מהצדדים והקביעות הן לכאוריות בלבד.

בית המשפט שוקל את מאזן הנוחות ומשווה בין נזקו של המבקש אם לא ינתן הצו לבין נזקו של המשיב אם ינתן הצו (ראה תקנה 362 (ב)(1)). לפיכך, יבחן בית המשפט האם ניתן להגיע לתוצאה סבירה באמצעות מתן סעד זמני שהוא פחות דראסטי או סעד חלקי ויקבע בהתאם את הערובות שעל המבקש להמציא להבטחת נזקי המשיב, ככל שהצו יפקע.

10. בענייננו, על אף שכותרת הבקשה היא "בקשה למתן צו מניעה זמני", הרי שבפועל מדובר

בבקשה שבחלקה היא בקשה למתן "צו עשה" (בכל הנוגע להוצאת המילוי) ובחלקה האחר בקשה למתן צו מניעה (מלבצע פעולות בנייה או חפירה ומילוי כשלהן).

בהתאם להלכה הפסוקה, צו עשה זמני המשנה מצב קיים, ראוי שיינתן במקרים חריגים

בלבד, רק כאשר נוכח בית המשפט, כי התערבותו חיונית לשם מניעת נזק שעלול להיגרם ולא

ניתן יהיה לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם (ר' רע"א 5843/05 איגוד ערים לאיכות הסביבה

נ' שרון דן השקעות).