מזרחי נ' או.אל.אי טכנולוגיות מדיה בע"מ

פסק דין

זוהי תביעתו של התובע, סוכן מכירות, כנגד הנתבעת בגין הפרשי שכר ותמורת הודעה מוקדמת.

לטענת התובע , ב-4 החודשים הראשונים להעסקתו קיבל משכורת חלקית ואילו לאחריהם נמנעה הנתבעת מלשלם משכורות כלל בטענה כי התובע הוא שחייב לה כסף בשל שיקים חוזרים של לקוחות . בסופו של יום, פוטר ללא הודעה מוקדמת. לטענתו הוא זכאי למשכורות בגובה שכר מינימום למשרה מלאה וכן לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

הנתבעת , בכתב הגנתה , טוענת כי שכרו של התובע התבסס על שכר בסיס בתוספת עמלות בגין מכירות שנעשות על ידו. לדבריה הועמדו לרשותו רכב צמוד ומכשיר טלפון סלולארי צמוד כאשר היקף השימוש בהם מוגבל. לטענתה, לתובע לא נקבעו שעות עבודה כלשהן והוא לא היה מחוייב לשעות כלשהן ולפיכך גם לא ניתן היה לפקח על שעות עבודתו. בהסכם עמו נקבע כי היקף המשרה לצרכי שכר יחשב 50% ובגין כך ישולם לו בכל מקרה שכר מינימום. שכרו שולם בהתאם למוסכם. לטענתה , התובע הוא שהתפטר ומיד לאחר מכן החל לעבוד אצל גורם מתחרה ובגין כך היא תובעת קיזוז הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם ההעסקה. עוד טוענת טענות קיזוז בגין עמלה ששולמה עבור עסקה שלא מומשה , ובגין שירותי פרסום שהנפיקה לתובע עבור עסקו.

ואלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים והצריכות לענין:

1.הנתבעת הינה חברה העוסקת בהקמת ושיווק אתרי אינטרנט ובהפצת מוצרי פרסום ודפוס.

2. התובע עבד אצל הנתבעת כסוכן מכירות בתקופה שמאז ה 7.11.2007 ועד סוף חודש יולי 2008.

3. התובע קיבל שכרו לחודשים 11/07-2/08 (באשר לשכר יתר החודשים קיימת מחלוקת בין הצדדים).

דיון והכרעה

4.בין הצדדים נטושות מספר מחלוקות: באשר לתוכן ההסכמות ביניהם לגבי תנאי שכרו של התובע, אופני ומועדי גיבושן; באשר לשכר שקיבל או לא קיבל התובע; באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה ומשמעותן, ובאשר להתנהלותו של התובע- האם מזכה בקיזוז סכומים שונים. להלן ידונו לפי סדרן האמור:

האם זכאי התובע להפרשי שכר עבודה

5.התשובה לשאלה זו נגזרת מהכרעה בשני נושאים. האחד- מהו השכר שסוכם בין הצדדים. השני- מה שולם בפועל לתובע. על כך נעמוד:

תנאי העבודה אשר סוכמו בין הצדדים

6.אין מחלוקת בין הצדדים כי כאשר התובע החל בעבודתו אצל הנתבעת סוכמו תנאי העבודה בעל פה ולא נערך כל מסמך בכתב.

בתצהירו, התעלם התובע מן השאלה האם ומתי נכרת בין הצדדים הסכם עבודה בכתב. מאידך , הנתבעת הגישה את החוזה שנחתם בין הצדדים לטענתה- נ/1, עליו חתימה הנחזית לראות כחתימת התובע.

בחקירתו הנגדית נתן מספר גרסאות בשאלה זו: לשאלה בעמ' 8ש'28 "מתי חתמת על החוזה" , השיב: "לא חתמתי על החוזה".

לעומת זאת, כאשר בהמשך מציג לו ב"כ הנתבעת את החוזה מוצג נ/1 ולשאלה "אתה אומר שלא חתמת על שום חוזה הוא משיב:

"לא . אם חתמתי על חוזה תראה לי אותו. על החוזה הזה ספציפית לא חתמתי. ש. איפה החוזה שאתה חתום עליו ת. אצלכם אתם החתמתם אותי, אתה שואל אותי איפה זה.."

דהיינו, בתחילה הכחיש התובע כי חתם על חוזה עבודה כלשהו ואולם לאחר מכן אישר כי חתם, אך טען כי לא על החוזה מוצג נ/1 חתם, אלא על מסמך אחר-שלא הציג.

עוד ציין התובע כי הינו סובל מלקות ראייה מאז כשנה לאחר סיום עבודתו, וכי לפיכך אינו יכול לראות את החתימה על גבי נ/1 (מסמך אותו הציגה הנתבעת לראשונה לאחר הגשת התביעה (עמ' 9 ש3 ואילך) חוסר היכולת שלו לראות את החתימה שומט את הקרקע מתחת לטענת התובע כי זו אינה חתימתו.