פסק דין
רקע כללי וטענות הצדדים:
באוגוסט 2008 הזמינו התובעים אצל הנתבעת 1 באמצעות הטלפון חבילת נופש הכוללת טיסה לאנטליה, שהייה בבית מלון "HILSIDE SU HOTEL" (להלן – "המלון המוזמן") מיום 28.8.08 ועד ליום 31.8.08. תמורת החבילה היה סך של 1,098$ כ- 4,157 ₪.
לטענת התובעים החלטתם לצאת לחופשה באנטליה, הגיעה באופן פתאומי לנוכח פנייה של קבוצת חברים שלהם אשר הזמינו זה מכבר חבילת נופש במלון המוזמן לתקופה האמורה; לנוכח זאת הם הקפידו להדגיש בפני נציג נתבעת 1 את רצונם להתארח במלון המוזמן, וזאת כתנאי עיקרי לרכישת חבילת הנופש.
התובעים ממשיכים וטוענים כי, לאחר שיחת הטלפון שהם ניהלו עם נציג הנתבעת 1, חזר אליהם האחרון מאוחר יותר באמצעות הטלפון ובישר להם כי נמצא עבורם מקום במטוס ובמלון המוזמן; בעקבות כך נשלח להם טופס אישור הזמנת שירותי תיירות על ידי נתבעת 1; בטופס הופיעה תניה לפיה במקרה של תפוסת יתר במלון, ניתן להעביר את האורחים למלון חילופי ברמה דומה; כשראו תניה זו בטופס ההזמנה ולנוכח החשיבות הרבה שהתובעים ייחסו לזהות המלון, הם סירבו לחתום על טופס ההזמנה; רק לאחר שידול מטעם נציג נתבעת 1 שהסביר להם כי אין הם צריכים להתייחס לאמור בטופס בהקשר הזה, וכי המדובר בחתימה פורמאלית ובנוסח סטנדרטי שאינו מתייחס לנסיבות הספציפיות של המקרה שלהם, ורק לנוכח הבטחת הנציג כי עם חתימתם על טופס ההזמנה הם יקבלו את שובר ההזמנה למלון המוזמן, הסכימו התובעים לחתום על הטופס.
התובעים ממשכים וטוענים כי, אכן לאחר חתימתם על הטופס הם קיבלו "וואג'ר" למלון המוזמן בתאריך המיועד של החבילה; עם העברת הוואג'ר לידיהם הבהיר להם נציג נתבעת 1 פעם נוספת כי רישום החבילה במלון המוזמן הינו סופי.
התובעים מוסיפים וטוענים כי, כשהגיעו לנמל התעופה באנטליה נמסר להם לתדהמתם כי עקב תפוסת יתר במלון המוזמן הם יועברו למלון אחר בשם "מרמרה הוטל" (להלן – "המלון החלופי"). לטענת התובעים, מדובר במלון המרוחק מרחק רב מהמלון המוזמן וממרכזי הבילוי באנטליה ואשר רמתו נמוכה באופן משמעותי מהמלון המוזמן. לטענתם, הם היו הישראלים היחידים במלון זה.
לטענת התובעים, הם מחו על רוע הגזירה, אולם מחאתם נתקלה בתגובה גסה מצד נציגי הנתבעות המקומיים שמסרו להם כי, באם לא יעברו למלון החלופי, הם יאלצו להישאר בנמל התעופה. לפיכך, טוענים התובעים, בלית ברירה ובמפח נפש גדול, הם התארחו למלון החלופי.
התובעים ממשיכים וטוענים כי, כשהגיעו למלון החלופי התברר להם כי ההזמנה לחדר במלון החלופי הונפקה כבר ביום 27.8.08, היינו, לפני שאושר להם החדר במלון המוזמן ע"י הנתבעות.
לטענת התובעים, הנתבעות הפרו את התחייבותן כלפיהם בכך שלא הבטיחו להם מקום במלון המוזמן; הנתבעות הטעו אותם כאשר מסרו להם כי החדר במלון המוזמן מובטח עבורם, בעוד שההזמנה לחדר במלון החלופי יצאה עוד בטרם אושר להם המלון המוזמן ע"י הנתבעות; הנתבעות הפרו את התחייבויותיהן כלפיהם כאשר סיפקו להם מלון ברמה נמוכה מהמלון המוזמן; כתוצאה ממחדלי הנתבעות החמורים נגרם להם נזק קשה הן ממוני והן נפשי; טיול הנופש והאירוע החברתי לו הם ציפו הפך לסיוט מתמשך; הם נאלצו לשהות במלון באיכות ירודה ובבדידות הרחק מחבריהם; הם נדרשו לנסיעות רבות עקב ריחוק מהמלון החלופי וממוקדי התיירות והנופש; הם נאלצו לקנות מזונם מחוץ למלון לנוכח ריחוק המלון מייעדי התיירות; הם סבלו עגמת נפש רבה עקב יחס מזלזל מצד הנתבעות.
בפירוט ראשי הנזק ביקשו התובעים שהנתבעות יפצו אותם בגין עלות חבילת הנופש בסך 4,157, עלות הוצאות האוכל מחוץ למלון בסך 400 ₪, עלות נסיעות במוניות בסך 1,200 ₪ ועגמת נפש בסך 5,000 ₪ לכל אחד מהתובעים. סה"כ 15,757 ₪.
בכתב ההגנה מטעם נתבעת 1 נטען כי, היא משמשת כסוכנות נסיעות אשר מתווכת בין נוסעים לבין ספקי שירותי תיירות שונים. במקרה זה, ספק חבילת הנופש היא נתבעת 2, והיא האחראית לכל מרכיבי החבילה, לרבות בתי המלון, בעוד נתבעת 1 הינה רק הגורם המתווך, כאמור.
נתבעת 1 מוסיפה כי, נתבעת 2 אישרה את ההזמנה למלון המוזמן ואף הנפיקה שובר לאותו מלון. לטענתה, היא לא קיבלה הודעה בדבר תפוסת יתר במלון.
נתבעת 1 ממשיכה וטוענת כי, היא ביצעה את ההזמנה עבור התובעים במקצועיות וביעילות; היא העבירה את פרטי ההזמנה לנתבעת 2 שאישרה את ההזמנה לרבות הזמנת המלון; לאחר מכן, היא העבירה לתובעים את מסמכי הנסיעה ושובר המלון בהתאם לפרטי ההזמנה; החלפת המלון התעורר לאחר שהתובעים כבר יצאו מהארץ כשבידם שובר למלון המוזמן שקיבלו ממנה; היא לא ידעה ולא קיבלה כל מידע מנתבעת 2 בדבר תפוסת יתר, או כל הודעה אחרת לעניין החלפת המלון; התובעים לא פנו לנציגיה בזמן אמת על מנת שאלה יסייעו להם במציאת פתרון מיידי, לפיכך רובץ לפתחם של התובעים אשם תורם לנזקים הנטענים על ידם.
בכתב הגנתה טוענת נתבעת 2 כי, היא אכן אישרה את הזמנת התובעים באמצעות נתבעת 1, אולם זאת בכפוף לתנאים הכלליים שהיא מפרסמת בהתאם לחובתה על פי תקנות שירותי תיירות.
נתבעת 2 ממשיכה וטוענת כי, מנגנון רישום היתר מעוגל בכללי התיירות הבינלאומיים ואין מדובר בעניין חריג ונדיר אצל העוסקים במתן שירותי קרקע תיירותיים; בהתאם לתנאים הכלליים כאמור, היא אינה מתחייבת לעולם על זהותו הסופית של המלון; היא מקבלת את ההזמנה ומעבירה אותה אל ספק שירותי הקרקע הזר המקומי; האחרון מעביר את ההזמנה אל המלון ומוסר את התשובה לנתבעת 2; במקרה זה התקבל אישור מהספק המקומי עבור המלון המוזמן; מכוח אישור זה הונפק השובר לבית המלון המוזמן.
עוד טוענת נתבעת 2 כי, התנאים הכלליים כאמור ידועים לנתבעת 1 וקיימת חובה עליה להציג תנאים אלה בפני התובעים; אם נתבעת 1 לא עשתה כן, הרי שמדובר בהתרשלות מצדה; קל וחומר אם נתבעת 1 מסרה לתובעים כי מדובר בעניין פורמאלי שאינו רלבנטי במקרה שלהם.
נתבעת 2 מוסיפה וטוענת כי, לא הייתה לה כל ידיעה מוקדמת בדבר רישום יתר במלון המוזמן וכי אם היא ידעה על כך מבעוד מועד היא הייתה מודיעה על כך לנתבעת 1; החלפת המלון המוזמן נעשה שלא ביוזמתה, לא על דעתה ולא היה לה חלק בעניין זה.
נתבעת 2 ממשיכה וטוענת כי, המלון החלופי שווה ברמתו למלון המוזמן בכל דבר ועניין ואף עולה עליו; שני המלונות הם בדרגת 5 כוכבים; המלון החלופי פועל בשיטת הכל כלול בעוד שהמלון המוזמן פועל על בסיס של חצי פנסיון. לפיכך, לטענתה, יש לדחות את טענות התובעים בכל הנוגע לרמתו של המלון החלופי.
דיון והכרעה