מזור נ' אגף התברואה ופיקוח עירוני המחלקה הוטרינרית עיריית רמת גן

החלטה

לפני בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד שימנע הכנסת כלבו של המבקש לבידוד כאמור בהוראות פקודת הכלבת- 1934. הבקשה הובאה לפני כתורנית מחוץ לשעות העבודה.

המדובר בבקשה שאינה פשוטה. מבחינת הסמכות, טרם נתחוורה סמכותו של בית משפט לדון בהליך מסוג זה. לגוף הדברים, מתיאור העובדות קשה להבין אם אותה "התנגשות" שבין הכלב לילד שבעטיה נשרט הילד, כרוכה היתה במגע עם שיניו של הכלב. מן החסר עולה, שקיימת אפשרות שהתשובה היא בחיוב, שאז מן הבחינה הטכנית, גם בלא שיש לייחס לכלב רצון לפגוע בילד, המדובר במגע עם פיו של הכלב, שהיא דרך ההדבקה העיקרית של נגיב הכלבת שאליה התייחס המחוקק בסעיף 4 לפקודת הכלבת הארכאית. יצויין, כי כאשר מדובר במה שטכנית עונה על הגדרת "נשיכה", כעקרון אין שיקול דעת לווטרינר הממשלתי ויש להביא את הכלב ל"מאורת בידוד" לשם בדיקתו שם (לעומת זאת, קיים לו שיקול דעת רחב יותר במקרה של חשש להדבקה שאינו כרוך בנשיכה, סעיף 4א לפקודה).

בנתונים האמורים וגם אם בדוחק, אני רואה מקום ליתן צו ארעי עד לבירור מקיף יותר במעמד הצדדים וזאת מכמה טעמים: ראשית, המצב העובדתי אינו ברור כל צרכו ומחייב בירור העובדות קודם לנקיטת צעדים דרסטיים; שנית, המדובר במצב המחייב טיפול רגיש ואנושי וזאת גם נוכח מצבו הרפואי של הכלב, הסובל לכאורה ממחלת כליות המחייבת טיפול רפואי שוטף, שיש לוודא כי ניתן לתיתו גם בהסגר הממשלתי. שלישית, על פניו, רמת הסיכון אינה גבוהה, בשים לב לכך שהמדובר בכלב שאך לפני כחצי שנה חוסן נגד כלבת. זאת, גם אם החיסון כשלעצמו אינו שולל את תוקפו של סעיף 4 לפקודה; רביעית, בהנחה שדיון יתקיים בתוך פרק זמן של ימים, הרי שעדיין תהא שהות מספקת בתוך פרק הזמן ממועד הנשיכה – ככל שהצו יעמוד בעינו – שבה יוכל הווטרינר הממשלתי לבחון האם מדובר בכלב נגוע וכך ניתן להשיג באופן סביר את אחת משתי מטרותיה הנחזות של הפקודה: בירור מצבו של הכלב לשם התווית הטיפול הנדרש, אם בכלל, במי שבא עמו במגע; חמישית, ניתן למתן כל סיכון בדרך של קביעת תנאים למתן הצו, כפי שהביע המבקש אף נכונות לקיים.

לעניין חלופות בדבר המקום בו יוחזק הכלב, כאשר מדובר בכלב הנמצא במצב פיזי או בריאותי מיוחד, ראו: תא 38433-05-13 מיכל דופצ'ק נ' יוסף תום (22/05/2013) והפסיקה המוזכרת שם: ת"א 1575-07-09 הרשקוביץ נ' דגן (5.7.09), בש"א 39283-09-10 גראור נ' מדינת ישראל (28.9.10)).

נוכח כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו ארעי, שלפיו עד לבירור מקיף יותר במעמד הצדדים לא יימסר הכלב עד יום 21/1/14 שעה 14:00 לווטרינר הממשלתי, כי אם לווטרינר פרטי, בקליניקה הפעילה 24 שעות ביממה, שבה ניתן להותיר את הכלב בהסגר, בידוד ופיקוח (מובן שלא ניתן לוותר על תנאי זה, שעה שהחשש המובע בפקודת הכלבת לסיכון של הדבקה בכלבת, גם כלפי אחרים, שריר וקיים).

הווטרינר ימסור הודעה שתועבר לבית המשפט עד ליום 21/1/14 בשעה 14:00 על נכונותו לטפל בכלב כאמור, כמו כן, על כי יעדכן את הווטרינר הממשלתי ככל הנדרש.

המבקש יודיע לבית המשפט עד המועד האמור, כי כך פעל, כן יבאר עד אז את סמכותו העניינית של בית המשפט להידרש לבקשה, הנסבה במהותה על שיקול דעת מנהלי של הרשות.

בנוסף, ימציא המבקש למשיב באופן מיידי ולא יאוחר מאותו מועד העתק התובענה, הבקשה והחלטתי זו.

כן, יפקיד המבקש עד למועד האמור בנוסף להתחייבות העצמית לסעד זמני גם ערבות צד ג' שאינה תאגיד, בסכום של 3,000 ₪ או פקדון כספי בסכום האמור תחתיו, להבטחת נזקי המשיב במקרה שהתובענה תפסק או שהצו יפקע מכל סיבה אחרת.

תגובה לבקשה לסעד זמני תוגש עד יום 23/1/14, אף כי מובן שהמשיב רשאי להגיש תגובה ולעתור לקיום דיון במועד מוקדם יותר.

המזכירות תביא את ההליך בהקדם לפני שופט מצוות הסעדים הזמניים, לשם קביעת דיון דחוף לפניו במעמד הצדדים.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ד, 20 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.