מזונות במעוכבת מחמתו להינשא

בתאריך ט"ו באב התשע"ג (22/07/2013) נתן ביה"ד את פסק דינו ולפיו:

‏"א]     ביה"ד כבר דחה את תביעתו של הבעל לשלום בית.

‏ב]       הבעל מחויב לגרש את אשתו ואינו רשאי להתנות זאת בכך שהאשה תוותר על הסכם הגירושין השני שנחתם ביניהם (ולמעשה תמכור את הדירה בה היא חיה עם ילדיה ותשלם לבעל עוד סכום גדול שלא סוכם עליו).

‏ג]       קובעים מועד לסידור גט ליום י"ב חשון התשע"ד (16.10.13), שעה 9:30."

הצדדים הופיעו לדיון במועד הקבוע אך ב"כ הבעל הודיע לביה"ד כי מרשו ערער על פסק הדין בביה"ד הגדול וביקש כי ביה"ד ימתין עם סידור הגט עד לקבלת החלטת ביה"ד הגדול בערעור. ביה"ד נענה לבקשת הבעל ועיכב את סידור הגט. ב"כ האשה ביקשה כי אם לא יסודר גט, ידון ביה"ד בבקשתה למזונות אשה, וביה"ד העיר לב"כ האשה כי הדיון לא נקבע למזונות, וכי למעשה בפני ביה"ד לא מונחת כל תביעת מזונות מטעם האשה, ועל כן ביה"ד מנוע מלדון בבקשתה.

בתאריך ד' במרחשוון תשע"ה (28.10.2014) התקבלה בביה"ד תביעת האשה למזונותיה, ובדיון שהתקיים ביום ג' באדר ב התשע"ד (05/03/2014) טענה ב"כ האשה כי הבעל לא מסייע במזונות הילדים וביקשה שישלם לאשה 3600 ₪ בנוסף למזונות הילדים בהם חויב בסך של 4,000 ₪. לשאלת ביה"ד התברר כי האשה עובדת ומשתכרת כ־6,500 ₪ לחודש. לדבריה משלמת "משכנתא, זה 2000 ₪, הוצאות הבית, חשמל, מים, ארנונה זה 1400 ₪, אני כל הזמן מבקשת הנחה, יש 4 ילדים, צריך לשלם בית ספר."

בית הדין התייחס לתועלת שבפסיקת מזונות אשה:

"בה"ד: מה ייתן פסק דין נוסף למזונות אשה, כאשר לילדים הוא גם לא משלם.

אשה: הוא צריך לקחת אחריות על המשפחה.

ב"כ אשה: יש דירה בקרית גת והוא מקבל שם שכירות.

ביה"ד: כבר יש פסק דין אחד למזונות, אם יהיה עוד פסק דין במשך הזמן החובות יגדלו ויגבו את זה מהדירה."

הבעל השיב לביה"ד כי הוא מבקש שלום בית וכי הוא מקבל קצבת נכות בסך 2,400 ₪ והאשה גובה את כולה. עוד ציין הבעל כי הוסכם שהאשה תיתן לו 250,000 ₪, והאשה השיבה כי היא אינה מתכחשת לכך וכי ביום הגט הוא יקבל את המגיע לו. ביה"ד הורה לצדדים להגיש את סיכומיהם בנושא. סיכומי שני הצדדים התקבלו בביה"ד.

לטענת ב"כ הבעל מטרת תביעתה של האשה היא לכפות את הבעל לתת גט במקום בו ביה"ד נענה לבקשת הבעל ועיכב את ביצוע הגט, ב"כ הבעל טוען כי היענות לבקשתה זו של האשה יכול ותגרום לגט מעושה. עוד טוען ב"כ הבעל כי לאור גובה השתכרותה של האשה הרי שהבעל פטור מתשלום מזונותיה. הבעל אף צרף לבית הדין מסמכים המעידים כי האשה גבתה מהבעל סכומים של קרוב ל־60,000 ₪ בגין מזונות הילדים.

פסיקת ההלכה

התנגדותו של הבעל לתביעת האשה למזונותיה נסמכת על שתי טענות מרכזיות:

א.  לטענת הבעל היות שהאשה עובדת הרי שהוא פטור ממזונותיה, בבחינת צאי מעשה ידיך במזונותיך.

ב.   לטענת הבעל חיובו בתשלום מזונות עלול להביא אותו למתן גט מעושה.

שתי טענות אלה עלו ובאו זה מכבר על שולחנם של רבותינו הפוסקים, אשר הרחיבו ודנו במקרים בהם הבעל חויב לגרש את אשתו אך הוא מסרב לעשות כן והאשה עומדת על זכותה למזונות מדין מעוכבת מחמתו להינשא. שני מקרים מרכזיים מוזכרים בפסיקה בהקשר זה, האחד מקום בו האשה היא מגורשת ואינה מגורשת וכגון שהבעל זרק לה את גיטה ברה"ר ספק קרוב לו ספק קרוב לה, כך שעל פי ההלכה אשה זו היא ספק מגורשת, והשני מקום בו חויב הבעל לגרש את אשתו אך הוא מסרב לעשות זאת, ונבאר את הדברים אחד לאחד.