ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות עפולה
|
29259-02-12
23/07/2013
|
בפני השופט:
תמר נסים שי
|
| - נגד - |
התובע:
סאמר מותעב
|
הנתבע:
משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
|
| פסק-דין |
פסק דין
עניינו של פסק הדין שלפניי בתביעה כספית של אסיר אשר ציודו אבד, כך לטענתו, כאשר היה נתון במשמורתה של הנתבעת.
טענות התובע
ביום 6.10.11, במהלך העברת התובע בין בתי סוהר בעת שביתת רעב, נלקח מהתובע ציוד תוך כדי חיפוש ולא הוחזר אליו לאחר מכן.
התובע טוען כי מדובר בבושם רילית (אפטר שייב), במכשיר גילוח ג'ילת פיוז'ן וסכינים וכן במכונת גילוח פיליפס.
טענות הנתבעת
התובע לא הוכיח כי היה ברשותו הציוד הנטען או כי רכש אותו עת שהה בין כותלי הכלא.
התובע לא הציג כל קבלה על רכישת הציוד ו/או כל הוכחה אחרת.
פקודת נציבות 04.33.00 העוסקת בכל נושא החזקת ציוד אסירים קובעת איזה ציוד מותר בהחזקה. הציוד שנטען כי אבד ניתן לרכישה אך ורק דרך מרכז המכר ולא ניתן להכניסו באמצעות משפחת האסיר מחוץ לכותלי הכלא.
עיון בדו"ח רכישות מאז 2007 מעלה כי התובע מעולם לא רכש את המוצרים הללו כך שהטענה שהיו ברשותו אינה אפשרית.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהונחו לפניי, מצאתי לדחות את התביעה מפאת שלא הוכחה.
על נושא אחזקת ציוד על ידי אסיר בין כותלי בית הכלא חולשת פקודת נציבות 04.33.00.
עיון בפקודה, אשר כותרתה "החזקה, אחסנה ושינוע פרטי ציוד של אסירים", מעלה כי ביחס לציוד הנטען– בושם (אפטר שייב), מכשיר גילוח וסכינים ומכונת גילוח, הרי שהדרך היחידה להימצאותם ברשות התובע הינה באמצעות רכישתם במרכז המכר.
הנתבעת צירפה את דו"ח הרכישות של התובע, ומעיון בו עולה כי התובע לא רכש את הציוד אשר לדבריו היה ברשותו.
לטענת התובע, הוא עצמו אכן לא רכש את הציוד, שכן ציוד כאמור נרכש באמצעות נציג מטעם האסירים בהתאם לנהלים. כך, לא תמיד ניתנת קבלה בגין הציוד הנרכש.
בהקשר זה מפנה הנתבעת להוראת פקודה 04.32.00 העוסקת באופן רכישת הציוד.
מהוראה זו עולה, כי ביחס לאסירים ביטחוניים תתאפשר מכירה למיופה כוחם של האסירים בבית הסוהר. מיופה הכוח ירכוש עבור האסירים את המצרכים ובמקביל תופק חשבונית מכירה לכל אסיר בנפרד, ומיופה הכוח יחתום עליה (סע' 11א).
כאמור, טענת התובע הינה כי כל המוצרים אכן נרכשו באופן זה, אך לא תמיד ניתנות קבלות.
טענה זו אינה מתיישבת עם העובדה שקיימת רשימת רכישות החל משנת 2007. משמעות הדבר הינה כי ההוראה בדבר הרכישה באופן הנטען, לרבות ייחוסו באופן ספציפי לרוכש מקוימת, שכן ללא הרישום לא הייתה מופקת רשימה.