מושב שקף כפר שיתופי של משקי חירות בית"ר נ' בנק החקלאות לישראל בע"מ

פסק דין

1. לפניי תביעה למתן סעד הצהרתי, סעד כספי וצו עשה, בקשר לשאלת תחולתו של שעבוד צף שהוטל על נכסי התובע גם על כספי פיצויים בגין הפקעת קרקע.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. התובע, מושב שקף כפר שיתופי של משקי חרות בית"ר בע"מ (להלן: "המושב" או "התובע") הוא מושב עובדים שהקימו תנועת החרות-בית"ר והסוכנות היהודית.

הנתבע, בנק החקלאות לישראל בע"מ (להלן: "הבנק" או "הנתבע") הוא בנק המאוגד כחברה ציבורית ממשלתית המצוי בהליכי פירוק מרצון.

על פי הנטען, עד ליום 31/12/91 העניק הבנק הלוואות וכספים למושב, כנגד שעבוד צף על נכסיו.

המושב מצוי בהליכי הסדר בהתאם לחוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב - 1992 (להלן: "חוק ההסדרים"), לגבי חובותיו עד ליום 31/12/91.

גובה החוב של המושב נקבע בהתאם ליתרות החוב הכספיות הרלוונטיות ליום 31/12/87 וכן ליום 31/12/91, שאושרו בהתאם למאזנים ודו"חות כספיים שהוצגו למושב. הבנק הוא אחד מנושיו של המושב, על פי חוק ההסדרים.

3. ביום 18/5/03 ניתן פסק משקם חלקי על ידי עו"ד אליהו בן ישראל, המסדיר את אופן ביצוע ההסדר לפירעון החובות (המכונה גם "הסדר המעטפת") במושב.

במסגרת פסק המשקם החלקי הוסדר חוב המושב ליום 31/3/03, ובו נקבע, בין היתר, כי החוב לבנק החקלאות מסתכם בסך 2,633,691 ₪. בנוסף, אוזכרה בפסק הדין החלקי, החלטה קודמת של המשקם, ובה נקבעו המקורות שמהם יפרעו נושיו של המושב (המכונה גם "האגודה"): האגודה, בכפוף לכושר ההחזר שלה; איוש יתרת הנחלות הלא-מאוישות; הפקעת מקרקעין לכביש 358; מימוש חובות של חברי המושב.

בפסק החלקי נקבע, כי על פי סעיף 21 לחוק ההסדרים, ומאחר שמדובר ביישוב בקו עימות, יש למחוק את כל יתרת החוב שאין ביכולת המושב לפרוע.

בנוסף, בסעיף 10 לפסק החלקי נקבע כי: "לצורך הבטחת פרעון החוב, צו העיקול והמניעה האוסר דיספוזיציה במקרקעין של האגודה מיום 12.7.98 ישאר בתוקפו עד להחלטה אחרת" (ההדגשה שלי – א.ז.).

4. במקביל למתן פסק המשקם החלקי, הופקעו 105 דונם מאדמותיו של המושב על ידי כביש חוצה ישראל בע"מ, לצורך ביצוע עבודות סלילת כביש 6.

לאחר ביצוע ההפקעה, ולאחר חתימת פסק הדין החלקי, פנה הבנק למשקם, בבקשה לתיקון פסק הדין החלקי מיום 18/5/03, באופן שייכללו בו כספי הפיצוי בגין ההפקעה, כאחד מהמקורות הכספיים לתשלום החוב. הבנק טען, כי כספי הפיצויים בגין הפקעת כביש 6 אמורים להיות אחד ממקורות הפירעון, ולא נכללו בפסק הדין החלקי בשל השמטה מקרית.

הבקשה נדחתה בהחלטתו מיום 9/7/03 של עו"ד בן ישראל, בה נקבע, בין היתר:

"לאחר שעיינתי בתיק, בבקשה של הבנק ובתגובת האגודה, לא שוכנעתי כי מדובר בהשמטה מקרית. נושא ההפקעה עקב כביש 6 לא עלה בדיונים שבפני ואף לא הוכח בפני כי הדבר אקטואלי, עלתה בפני אפשרות להפקעה עקב כביש 358, והדבר מצא ביטוי (כמקור לפרעון החוב) בפסק המשקם החלקי. בנסיבות אלה אני סבור כי יש לדחות את הבקשה, וכך אני עושה".

5. ביום 11/11/03 פנה הבנק למנהל אגף הנכסים בחברת כביש חוצה ישראל, ודרש שלא לשלם כל סכום פיצויים למושב או למי מטעמו, או לסוכנות היהודית, ללא הסכמת הבנק מראש ובכתב.

6. ביום 21/1/04 פנה הבנק בשנית אל המשקם בבקשה נוספת לתיקון פסק הדין החלקי, באופן שיכלול את כספי כביש 6 כמקור לתשלום חיובי המושב לבנק החקלאות.

הבקשה נדחתה בהחלטתו מיום 14/3/04 של עו"ד בן-ישראל.

7. במהלך שנת 2007 הופקעו מקרקעין אחרים של המושב לטובת סלילת כביש 358, ובשנת 2008 שולם למושב סכום של כ- 3,000,000 ₪ על ידי מע"צ, בגין אותה הפקעה.