מור נ' לוק

פסק דין

מכוניתה של התובעת נפגעה על ידי משאית כשהייתה במצב של חנייה לצד הכביש ברח' בלפור בת"א.

נהג המשאית הוא הנתבע כאן, לא מכחיש את עצם האירוע וגם מוכן להניח שאכן נגרם נזק כלשהו למכוניתה של התובעת. ואולם, עיקר קצפה של התובעת יצא על כך שהנתבע לפי גירסתה עשה בעצם תאונת פגע וברח.

לדבריה, מפי אישה בשם עדה מיכל שהייתה עדה לפגיעה במכונית, היא למדה שלא רק שהנתבע לא השאיר את פרטיו מרצונו על מכוניתה שנפגעה, אלא אף חזר על עקבותיו לאחר שאותה עדה שמה את פרטיו על מכוניתה של התובעת ותלש את הפתק על מנת שלא יעלו על עקבותיו.

גירסה זו מוכחשת נמרצות על ידי הנתבע ואני נוטה לקבל את גירסתו לעניין ה"ברח" וזאת מכמה טעמים. אותה גב' עדה מיכל לא זומנה לעדות וכל מה שיש בפי התובעת הוא בעצם עדות שמועה בטהרתה. היא עצמה לא ראתה את הנהג הפוגע, לא נטלה ממנו פרטים, לא עקבה אחריו ולא ראתה דבר מהדברים שהיא מעידה עליהם לאחר ששמעה אותם מפיה של עדה שלא נמצאת כאן.

שנית, אמור להיות במקרה זה דו"ח חקירה של המשטרה, אבל מה שהוצג בדיון כאן, לא דומה לדו"ח חקירה יש בו בסה"כ פרטים כלליים בלבד ביחס לאירוע התאונתי עצמו. הטעם השלישי הוא שהנתבע שטח גירסה שהגיונה בצידה.

להניח שהוא חזר על עקבותיו עם המשאית כדי להוריד את הפתק מעל המכונית, זה באמת די מוגזם ועל פניו לא מתקבל על הדעת. הרחוב לטענתו היה עמוס במכוניות משני צידיו, המעבר היה קשה ובתנאים האלה עצם החזרה למקום התאונה כאמור אינה מתיישבת עם ההיגיון. שנית, הנתבע נשמע לי אמין, וכאמור לגירסה שמטיחה בו את האשמה החמורה של תאונת פגע וברח אין בעצם תמיכה בעדות מכלי ראשון.

כל זה לא אומר שהנתבע לא חייב לפצות את התובעת על נזקיה, שכשלעצמם לא מוכחשים לפחות לעצם העובדה שנגרם נזק.

לגבי היקף הנזק, יש לפניי חוות דעת של שמאי ולפיה הנזק הכולל שנגרם למכונית באירוע התאונתי נשוא פסק דין זה מגיע ל- 2,310 ₪ ולאחר ניכוי של השתתפות עצמית שהמוסך לקח על עצמו מכיוון שמדובר בהסדר מוסכים, מדובר בנזק בסך של 1860 ₪.

התובעת הגישה תביעה מנופחת למדי על סך 8300 ₪ כשהנזק הישיר למכונית בסה"כ קטן וכלולים בה פריטים בלתי מוסברים כמו השתתפות עצמית שהרי ההשתתפות העצמית שולמה על ידי המוסך, אובדן הנחה בפרמייה עקב התביעה שהוגשה בסך 2000 ₪ - סכום שעל פניו נראה מוגזם ומכל פנים אין לגביו שום תמיכה ראייתית, אובדן של ימי עבודה בסך 900 ₪ שוב ללא שום תמיכה ראייתית.

הוצאות נסיעה בסך 500 ₪ - שוב ללא קבלות ועוגמת נפש בסך 1500 ₪.

אני מוכנה להניח שלתובעת היו הוצאות נסיעה ויש להניח שגם נגרמה לה טרדה מסויימת לאחר שמצאה את מכוניתה ניזוקה דווקא כשהמכונית חונה, ואני מעמידה את הסכום הראוי כפיצוי בשל כל אלה, על סכום כולל של 500 ₪.

אי לכך הנתבע ישלם לתובעת סכום כולל של 2360 ₪ ובנוסף ישלם לה את הוצאות משפט בסך של 100 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו לתובעת כדלקמן:

החל מיום ב- 3 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.1.10 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

התשלום יבוצע במזומן לחשבון הבנק של התובעת או בשיק לפקודתה באופן שעד ה- 7 לכל חודש תקבל התובעת את הסכום המגיע לה.

תשלום שלא יבוצע במועדו ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה והודעה היום ל' כסלו תש"ע, 17/12/2009 במעמד הנוכחים.

נורית רביב, שופטת