פסק דין
האם חבה הנתבעת בפיצוי התובע בגין נזקים למבנה יביל אשר רכש, או שמא הליקויים במבנה אינם באחריותה מאחר ומכרה מבנה משומש, במצבו, ולא היתה אחראית להצבתו בחצרי התובע.
רקע עובדתי
1. ביום 29.7.2003 רכש התובע מבנה יביל ממלאי הנתבעת תמורת 122,501 ₪, לפי חשבונית מס. מדובר במבנה מתועש בגודל של כ- 60 מ"ר, הכולל חדר מגורים ושני חדרי שינה. המבנה מרוצף באריחי גרניט פורצלן ומחופה מבחוץ בציפוי אבן וסופק עם גג איסכורית, להלן – המבנה.
המבנה הוצב בחצר משק 16 במושב נחלה, בחצר אביו של התובע. זמן מסויים לאחר הצבת המבנה התגלו בו ליקויים , לרבות עיוות בקירות ועקמומיות וכן נזילות אשר הצריכו את התובע להחליף את גג המבנה לרעפים.
טענות הצדדים
2.לטענת התובע, הנתבעת, חברה שעיסוקה ייצור מבנים ניידים ומסחר בהם, הפרה את התחייבויותיה כלפיו בכך שמכרה לו מבנה לקוי ולא דאגה לתיקונו. לטענתו התחייבה הנתבעת, כאמור בזכרון הדברים מיום 29.6.03 ומצגים בעל פה, לספק את המבנה לרבות הובלתו וביצוע יסודות עליו יוצב המבנה.
3.הנתבעת טוענת כי התובע רכש מבנה משומש, מהמלאי במצבו כפי שבדק אותו טרם רכישתו. לשיטתה מדובר במבנה שהינו "יד" רביעית, אשר נבנה בשנת 1999, שופץ ונמכר בשנית בשנת 2002. לטענתה, אלמלא היה המבנה משומש, מחירו היה גבוה פי שניים מהמחיר בו נקנה בפועל.
עוד נטען כי המבנה לא נרכש ישירות מהנתבעת אלא בתיווכו של ארמנד סויסה אשר עבד עם הנתבעת כמוביל עצמאי. ההזמנה נרשמה תחילה על שמו ורק לאחר מכן על שם התובע כאשר בפועל, אביו של התובע, מר דפנה יהודה שילם עבור המבנה- על כן נטען כי לא הייתה התקשרות חוזית בין התובע לנתבעת. לשיטת הנתבעת אין היא מחוייבת למצגים של מר סויסה, לא התחייבה לבצע את היסודות ולא ביצעה אותן בפועל ולפיכך אינה אחראית לליקויים במבנה.
עוד נטען כי מאחר והתובע החליף את גג האיסכורית של המבנה בגג רעפים השוקל פי שלושה מגג האיסוכרית, ללא אישור קונסטרוקטור מטעם הנתבעת, גרם הוא לליקויים במבנה ואין לו להלין אלא על עצמו.
מוסיפה וטוענת הנתבעת כי הסכימה לתקן את הליקויים, לפנים משורת הדין, אולם התובע בחר בחוסר תום לב להגיש התביעה לבית המשפט.
דיון והכרעה
4.מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של המהנדס גוכמן אליעזר אשר פירט ליקויים רבים, אשר את עלות תיקונם אמד בסך של- 121,742 ₪ , סכום העולה על עלות המבנה בסך 120,000 ₪, לפי הצהרת התובע.
ביום 22.1.09 מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת הליקויים במבנה. המומחה, המהנדס בס מרדכי, ערך חוות דעתו ביום 22.9.09 ומצא ליקויים בהיקף כספי לקבלן של 28,128 ₪ לפני מע"מ. המומחה התייחס להשפעת גג הרעפים על עיוות המבנה וקבע כי המבנה סטה ממקומו עקב שקיעת היסודות ואינו מפולס. המומחה קבע כי שקיעת המבנה לא נבעה מהוספת גג הרעפים והוספת הרעפים גרמה לשקיעת תקרת הגבס בפנים המבנה ולהופעת סדקים במפגש קירות הגבס עם תקרת הגבס.
מאחר והמומחה מונה בהסכמה ולא נחקר על חוות דעתו יש לקבל את האומדן של המומחה בדבר היקף הליקויים. יחד עם זאת, קביעות המומחה כפופות לתשתית העובדתית אשר הוכחה ולאישור בית המשפט. כפי שיפורט להלן, אין בידי לאמץ את כל קביעות המומחה. באשר לאמות המידה לפיהן בדק המומחה את המבנה, למרות שאין מדובר בבית מגורים "רגיל" והנתבעת אינה בגדר "מוכר", כהגדרתו בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973, אין בידי לקבל טענת הנתבעת כי יש להתייחס למבנה כמיטלטלין ולבחון את גדר אחריותה רק במשקפי חוק המכר, תשכ"ח-1968. בדובר במבנה לו סממנים רבים של מבנה קבע ועליו לעמוד בדרישות התקנים לבנייה רגילה תוך אבחון אחריות הנתבעת לעניינים המתאימים.
גדר ההסכמה החוזית
5. אין מחלוקת כי בין התובע לנתבעת לא נחתם חוזה ואף לא נערך טופס הזמנה מסודר. לכתב ההגנה צורפה הזמנה מיום 7.7.03 על שם ארמונד ל"מבנה מתוע"ש מהמלאי" בסך של 122,000 ₪. צורפה גם הזמנה נוספת על שם התובע, גם היא מיום 7.7.03 , ובה המחיר עבור אותו מבנה עלה לסך של 122,501 ₪.
בטרם ההזמנות הנ"ל, נחתם ביום 29.6.03 זכרון דברים בין התובע לבין ארמנד סויסה. מר סויסה והנתבעת ניסו להציגו כמתווך, נהג משאית עצמאי או שכיר בחברה אחרת, אשר ביצע הובלות עבור הנתבעת ומעת לעת "תיווך" בביצוע עסקאות. יחד עם זאת , לאחר שמיעת העדויות עולה כי לא ניתן לראות במר סויסה, בעסקה הנדונה, כמוביל גרידא ועולה כי היה הוא הרוח החיה ביצירת הקשר ובפועל פעל כשלוח של הנתבעת בכל הנוגע למצגים טרם ההתקשרות החוזית.
בעדותו של ארמנד ציין כי רשם הפרטים בזכרון הדברים על בסיס הבטחות של הנתבעת. עוד עלה מהעדויות כי נכח בסיור במבנה טרם רכישתו. לא מדובר באדם זר לנתבעת אשר במקרה הפנה מכר "לסגור" את פרטי העסקה במישרין מול הנתבעת אלא במי שיצר מצג בשם הנתבעת ולתובע היה בסיס מספיק לסבור כי מוסמך הוא לפעול בשמה.
התובע והעדים מטעמו ציינו כי טרם הרכישה ישבו בפגישה עם דוד צרויה, מנהל הנתבעת, אשר הבטיח כי העסקה כוללת הובלה והצבה על גבי יסודות שיוכנו על ידי הנתבעת. עוד נטען כי המבנה הוצג כמבנה באיכות גבוהה אשר נבנה עבור בן של ידידו הקרוב של מנהל הנתבעת, אולם בני הזוג התגרשו ולפיכך נשאר המבנה בחזקת הנתבעת.