פסק דין (נתבע 2)
מבוא
התובעת, מור לוי טכנולוגיות בע"מ, מבקשת לחייב את נתבע 2, מר סער בליץ, בתשלום חוב, בגין ערבותו לחובה של נתבעת 3, חברת אקסלנט שיווק בינלאומי ופיתוח בע"מ (התובעת תקרא מעתה ולהלן: "התובעת"; נתבע 2 יקרא להלן: "הנתבע"; נתבעת 3 תקרא להלן: "אקסלנט").
התביעה כנגד נתבעת 1, נדחתה בהסכמה, ואקסלנט מצויה בהליכי פירוק ובהתאם ההליכים כנגדה עוכבו (נתבעים 1 ו – 2 יקראו להלן גם: "הנתבעים"). לאור האמור, פסק הדין יתייחס לשאלת חבותו של הנתבע בלבד.
בבסיס הדיון הינה ההסכמה כי הנתבע חתם על כתב ערבות לחובותיה של אקסלנט, אלא שלטענת הנתבע ובין היתר, ערבותו בוטלה, התובעת ידעה והסכימה לכך ולפיכך דין תביעתה להידחות.
העובדות וטענות הצדדים
התובעת הינה חברה העוסקת במסחר ושיווק מחשבים וציוד נלווה למחשבים.
אקסלנט עסקה, בין היתר, בשיווק ומכירת ציוד היקפי ותוכנות למחשבים, באמצעות האינטרנט.
הנתבעים שימשו בעלי מניות ומנהלים בחברת אקסלנט וחתמו על כתב ערבות, שאינו מוגבל בסכום במסגרתו ערבו להתחייבויות אקסלנט לתובעת. כנטען, כתב הערבות נחתם ונמסר לתובעת בשנת 1995.
בשנת 2005 נרכשה אקסלנט על ידי קבוצת חברות בשם "דטהסייף". לימים, נקלעה הקבוצה להליכי פירוק אשר תחילתם בהקפאת הליכים בחודש דצמבר 2009.
עד לאותו מועד, שררו בין התובעת לאקסלנט יחסי מסחר תקינים. בחודש נובמבר 2009 החלה אקסלנט לפגר בתשלומיה ובפועל לא שילמה חשבוניות בגין סחורה שסופקה מחודש אוגוסט 2009 ועד חודש פברואר 2010; סך חובה הנטען של אקסלנט הינו 211,797 ₪ - הסכום שנתבע. התובעת טוענת כי לאור ערבותו, חייב הנתבע לשלם לה את מלוא הסכום שנתבע.
הנתבע טוען מנגד כי טענות התובעת מהוות היתממות וחוסר תום לב, שכן התובעת יודעת כי בזמנים הרלבנטיים להיווצרות החוב, לא שימש הנתבע כמנהל ובעל מניות באקסלנט, וזאת כפי שאף עולה ממסמכים שצרפה התובעת לתביעתה.
לטענתו, אמנם הקים וייסד את אקסלנט (יחד עם נתבעת 2) ושימש בה כמנהל ובעל מניות אך זאת רק עד חודש ספטמבר 2005. בחודש ספטמבר 2005 נמכרה אקסלנט לחברת דטהסייף מערכות בע"מ, דטהסייף הפכה לבעלת 100% מהון המניות של אקסלנט, הנתבעים התפטרו מתפקידם כמנהלים, ובמקומם מונה מר עומר נירהוד מטעם דטהסייף, כמנהל יחיד בחברה. דיווחים מתאימים נשלחו לרשם החברות ובהתאם תמונה דומה עולה מדו"ח רשם החברות שצרפה התובעת.
במסגרת הסכם המכירה, התחייבה דטהסייף להחליף את הערבויות האישיות של הנתבעים אצל ספקיה של אקסלנט. עוד סוכם כי הנתבעים ירכשו 1.75% ממניות דטהסייף – שיעור מזערי שלא היה בו כדי להשפיע על השליטה והניהול בדטהסייף. הנתבע טען אף כי הועסק כשכיר בדטהסייף, ללא סמכות ניהולית כלשהי וללא זכויות חתימה.
לאחר מכירתה של אקסלנט חדל הנתבע (ונתבעת 2) כדבר מובן מאליו, לעבוד באקסלנט, קיבל פיצויי פיטורין והחל לעבוד בדטהסייף, כסמנכ"ל טכנולוגיה, עד שזו קרסה.
עוד טוען הנתבע, כי משרדי אקסלנט הועברו למשרדי דטהסייף בלוד וכי ממועד פרישתו מאקסלנט, לא היה לו כל קשר לפעילות השוטפת של חברה זו וממילא לא לחובות שצברה. בהתאם, כל השליטה והניהול היו בידי מר עומר נירהוד ודטהסייף, ובידיהם בלבד.
הנתבע הודה כי חתם על הערבות, אך טען כי חתם בתנאי מוקדם ומפורש כי לחתימתו תצורף חתימתה של שותפתו - נתבעת 2. לפיכך, משאין מחלוקת כי זו לא חתמה על כתב הערבות, הרי שכתב הערבות בטל ומבוטל.
הנתבע טען גם, כי ערבותו בוטלה וכי באת כח דטהסייף הודיעה על כך לתובעת עוד בחודש אוגוסט 2006. הודעה על כך נמסרה לגברת רותי לוי, מנהלת התובעת ואמו של מנהלה הנוסף והמצהיר מטעמה, מר אבי לוי. דא עקא, בשל קריסת קבוצת דטהסייף לא נמצאו ראיות מקוריות לכך.
יתר על כן, הנתבע טען כי מנהלה של התובעת, מר לוי, ביקר במשרדי דטהסייף, וידע כי לנתבעים אין עוד קשר לאקסלנט.
עוד נטען כי בשל האמור, התובעת התרשלה בכך שלא דאגה להחליף את הערבויות, בפרט לאחר שנודע לה דבר שינוי הבעלות באקסלנט ומכירתה לדטהסייף.