מור יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.הגב' סיוון מור יוסף (להלן – התובעת) הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום גמלת שמירת הריון.

2.משדחה הנתבע את תביעת התובעת בנימוק – "לא אישרנו היותך בשמירת הריון מיום 27/10/201 עד יום 1/1/2012 עקב תקופה שלא אושרה ע"י רופא. אישרנו היותך בשמירת הריון מיום 2/1/2012 עד יום 12/3/2012", הגישה היא תביעה לבית הדין.

3.לטענת התובעת, בשל תנאי עבודתה ואופיים הומלץ לה על ידי רופאה לשהות במנוחה ובשמירת הריון.

4.לטענת הנתבע, תביעת התובעת לתשלום גמלת הריון בגין התקופה שמיום 27/10/11 ועד ליום 1/1/12 נדחתה הואיל ולא התקיימו בתובעת התנאים הקבועים בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-החוק) וכי סוג העבודה של התובעת, מקום ואופן ביצועה לא סיכנו את התובעת או את עוברה כאמור בסעיף 58 לחוק.

עוד נטען כי על פי חוות דעת רופא הנתבע, מצבה של התובעת בתקופה זו אינו מצדיק שמירת הריון בהתאם לדין.

5.הצדדים הסכימו כי יש להעביר את התיק למומחה רפואי אך היו חלוקים בדבר תנאי העבודה של התובעת וביקשו כי בית הדין יקבע את העובדות בסוגיה זו לצורך מינוי מומחה רפואי.

6.מטעם התובעת העידו התובעת, יאנה ויסוצקי ולילך אביטל. מטעם הנתבע העידה רעיה אברמוביץ'.

7.מעדות התובעת עולות העובדות כלהלן –

א.התובעת עבדה כמנהלת סניף בחברת בורגר ראנץ' כמנהלת סניף חצרים (להלן – הסניף) הממוקם בבסיס צבאי ומשרת בעיקרו חיילים. שעות הלחץ ושיא העבודה בסניף היו בין השעות 11:00 ל- 15:00. בסניף עבדו בכל משמרת שני עובדים.

ב.התובעת עבדה בסניף 5 ימים בשבוע במשמרות בוקר, בין השעות 9:00 ל- 17:00 ולאחר השעה 17:00 תיפעלה את הסניף מנהלת משמרת.

ג.כמנהלת הסניף עבודת התובעת כללה גם עבודת הכנת ההמבורגרים, טיגון צ'יפס, קבלת הזמנות מלקוחות וניקיון הסניף. כמו כן התובעת היתה אחראית על סידור העבודה בסניף וניהול המלאי- קבלת סחורה וכן הדרכה והנעת עובדים לפי הצורך.

ד.התובעת נאלצה להרים, במסגרת עבודתה בסניף, ארגזי שתיה קלה במשקל של 20 ליטר, ארגזי צ'יפס במשקל 15 ק"ג וגלוני שמן במשקל 17 ליטר וזאת בתדירות של 4 ארגזים ביום.

ה.עבודת התובעת התבצעה בקרבה למכשירים חשמליים הפולטים חום כגון גרילר וצ'יפסר. המיזוג בסניף לא פעל כשורה, אם כי החום נבע בעיקר מהפעלת המכשירים החשמליים הפולטים חום – "אני לא מדברת על החום של מזג האויר אלא על הגרילר והצ'יפסר שאני עומדת סמוך לגרילר ומכינה המבורגרים רצוף. משם נובע החום".

ו.מלבד החשיפה לחום, נאלצה התובעת גם להיחשף לקור שבמקפיאים ללא לבישת ביגוד חם ובתדירות גבוהה – "הביגוד החם היחידי זה בסניף משלוחים. אצלנו בסניף נכון לתקופה בה עבדתי לא היה ביגוד חם... יש לנו חולצה קצרה מכופתרת בקיץ וחולצה מכופרת בחורף. ובתדירות הפעמים שבהם אני נכנסת למקפיא, גם אם אני מביאה מעיל מהבית , אני לא יכולה כל רגע להוריד אותו ולחזור לעמדה".

ז.באשר לסכנות להן נחשפה במהלך הריונה במקום העבודה – כל העובדים היו חשופים לסכנת החלקה בסניף בשל השמן שניתז לרצפה. למרות שהמעסיק הורה לעובדים להגיע לעבודה עם נעליים סגורות, הדבר לא מנע את ההחלקה. לשאלה באיזו תדירות החליקו בסניף, השיבה – "אפשר להגיד ששלושה עובדים בשבוע החליקו. לא כל יום... אנחנו עובדים במקום להכנת מזון מהיר תחת לחץ של שירות לקוחות בזמן, כתוצאה מזה יכול להיגרם מצב של החלקה". לשאלה מה ההבדל בין לעבוד רגיל ולהיזהר מהחלקה לבין לעבוד בהריון ולהימנע מהחלקה, השיבה – "אפשר להיזהר אבל אי אפשר להימנע לחלוטין מהחלקה".

ח.בסניף לא היו שירותים אלא רק במבנה שהיה קרוב לסניף במרחק 5 דקות הליכה. פעמים רבות נאלצה התובעת לדחות את עשיית צרכיה משום שהיתה לבד בסניף או משום שלא היה לה זמן לצאת לשירותים בשל עומס ולחץ בעבודה.

ט.פעמיים בשבוע נאלצה התובעת לעבוד לבד במשמרת משום שהעובדים הנוספים שעבדו לצידה היו בחורים ובחורות בני 17, עם מוסר עבודה נמוך ופעמים רבות לא הגיעו למשמרת או שאיחרו אליה. מדובר בסניף מרוחק שאין אליו תחבורה ציבורית רציפה, אלא רק פעם בשעה.

7.מעדותה של לילך אביטל (להלן - לילך), עולות העובדות כלהלן –

א.לילך, אחותה של התובעת, עבדה כמנהלת משמרת בסניף באר שבע וכמתגברת בסניף חצרים לפני שהתובעת החלה לעבוד שם.