מור חיה נ' כבירי יוסף ואח'

פסק דין

בפנינו תביעתה של התובעת כנגד הנתבע לחיובו של הנתבע בתשלום פיצוי שווי הפרשות המעביד לקרן השלתמות בגין התובעת ולהשבת מלוא חלקה של התובעת, אשר נוכה משכרה לקרן השתלמות.

העובדות

ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו:

1.הנתבע מנהל סוכנות ביטוח בשם "יוסף כבירי- סוכנוטת לביטוח (להלן- סוכנות הביטוח).

2.התובעת הועסקה על ידי הנתבע בסוכנות הביטוח כפקידת ביטוח אלמנטרי, החל מחודש ספטמבר 2006 ועד לחודש יונואר 2006 ועד בכלל.

3.אין חולק בין הצדדים, כי הוסכם ביניהם החל מתחילת שנת 2002 לבצע הפרשות וניכויים עבור התובעת לקרן השתלמות.

4.אף אין חולק ביניהם כי החל ממועד זה בוצעו הפרשות וניכויים משכרה של התובעת לקרן ההשתלמות, שליד הבנק הבינלאומי הראשון (להלן- קרן ההשתלמות) בישעור של 5% חלק המעביד ו-2.5% חלק העובד, כשם שאין חולק ביניהם, בדיעבד, כי החל מחודש 10/03 ואילך פסקו הפרשות המעביד לקרן ההשתלמות והופסקה העברת הכספים לקרן ההשתלמות על ידי המעביד בכלל, הגם שבפעל המשיכו הניכויים לקרן השתלמות משכרה של התובעת עד למועד סיום עבודתה.

5.לטענת התובעת, בתחילת שנת 2008 - במועד שבו אמורים היו הכספים ל"השתחרר" מקרן ההשתלמות, היא ערכה בדיקה בסיועה של בתה שהיא רואת חשבון, ואו אז נדהמה לגלות, כי למרות שבכל התקופה שהחל מחודש 10/03 ועד סיום עבודתה המשיכו לנכות ממנה את חלקה לקרן ההשתלמות, בפעל לא הועבר הסכום לקרן ההשתלמות ואף חלק המעביד לקרן ההשתלמות לא הועבר.

לטענתה, בעקבות גילוי זה היא פנתה לנתבע מספר פעמים בתחילת שנת 2008 לתשלום מלוא הסכומים המגיעים לה ומאוחר יותר ובלית ברירה אף פנתה באמצעות עורכת דין אל הנתבע לתשלום הסכומים.

לטענתה, במהלך כל חילופי הדברים הנ"ל, לרבות חילופי הדברים עם עורכת הדין מטעמה, לא כפר הנתבע בזכותה לקבלת הכספים, ורק ביקש כי תעביר אליו את החישוב המתאים, תוך שהוא מתחמק מלשלם לה את הסכומים המגיעים לה לטענתה, חרף העובדה שהועבר לו פירוט החוב, לא אחת.

לטענתה, רק במכתב ב"כ הנתבע מיום 17/8/08 (ראה: נספח ז' לכתב התביעה), העלה הנתבע לראשונה את הטענה לפיה סוכם בין הנתבע לבין התובעת במהלך חודש 9/03 על הפסקת ההטבה של ביצוע הפרשות וניכויים לקרן ההשתלמות, וכי עקב טעות המשיכו הניכויים משכרה של התובעת, טענה בה כופרת התובעת מכל וכל.

6.מכל מקום, לא היה חולק בין הצדדים כי בעקבות מכתבו הנ"ל של בא כח הנתבע נשלח לתובעת שיק על סך של 6,129 ₪, המהווה לטענת הנתבע את החזר חלקה של התובעת לקרן ההשתלמות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בגין שווי הסכומים שנוכו, לטענתו בטעות, משכרה של התובעת.

7.התובעת פרעה את השיק, בכפוף לטענותיה לגבי זכאותה ליתרת הסכומים, וביום 4/9/08 הגישה את תביעתה שבנדון לבית הדין.

לכתב התביעה צירפה התובעת את טופסי 106 לתקופות עבודתה נשוא המחלוקת, בהם מופיע סכום הפרשות המעביד לקרן השתלמות וסכום הניכוי מחלק העובד לקרן השתלמות.

כן צירפה התובעת לכתב תביעתה, את דוחות קרן ההשתלמות לשנים 2002 עד 2005 ועד בכלל, מהם ניתן להיווכח כי בשנים 2004 ו-2005 לא הועברו סכומים לקרן, ובשנת 2003 הופסקה העברת הכספים לקרן החל מחודש 10/03.

כמו כן צירפה התובעת לכתב התביעה אסמכתאות בדבר תשואות קרן ההשתלמות בשנים הרלוונטיות, ועל פיהן חישבה את יתרת החוב המגיע לה מהנתבע.

בתצהירה הועמדה יתרת החוב הנתבע, כשהוא משוערך לפי תשואות הקרן בשנים הרלוונטיות על הסך של 21,811 ₪, מתוכו חוב בגין חלק העובד שנוכה ביתר בסך של 7,296 ₪ וחלק המעביד שלא הופרש בסך של 14,515 ₪.

לאחר ניכוי הסך של 6,129 ₪ ששולמו הועמד החוב על 15,648 ₪ נכון ליום 1/1/08.

8.במסגרת כתב ההגנה מטעמו, טען הנתבע, כי אמנם הוסכם עם התובעת על הענקת ההטבה של פתיחת קרן השתלמות לתובעת, אלא שטענתו בחודש ספטמבר 2003 זומנה התובעת יחד עם עובדת נוספת של הנתבע (המדובר בעובדת איילה בניטח - א.ר.ק.), לשיחה במהלכה הובהר להן כי עקב הצורך בצמצומים כלכליים אצל הנתבע, מופסקת ההטבה הנ"ל ואף הובהר להן מפורשת כי ככל שלא יסכימו לשילת ההטבה יוביל הדבר לפיטוריהן המיידיים, ואמנם השתיים הסכימו להפסקת ההפרשות לקרן השלמות.