הרקע לתביעה
1. זו תביעה כספית לחיוב הנתבע בסך 58,000 ש"ח לפי חוק איסור לשון הרע; לפי החוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח - 1998; לתשלום פיצויים על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרתו של חוזה) תשל"א - 1971; ועל פי סעיפים 35 - 36 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
2. בן ציון אלפסי, הנתבע, יליד 1949, תושב גבעת שמואל, הוא מורה לנהיגה העוסק במקצועו זה מאז 1971.
דקלה דניאל, התובעת ילידת 1983, תושבת גבעת שמואל, נשואה ואם לפעוטה, החלה את לימודי הנהיגה שלה אצל הנתבע, עוד בהיותה חיילת, בנובמבר 2002, המשיכה מעת לעת לקחת שיעורי נהיגה אצל הנתבע במהלך השנים 2003, 2004 ו-2005. התובעת קיבלה שיעורי נהיגה אצל הנתבע בשירותה הצבאי, לאחר שנישאה ואף לאחר שילדה את בתה. בסה"כ נטלה במהלך כשלוש שנות לימודי הנהיגה אצל הנתבע, 25 שיעורי נהיגה, בלימוד לא עקבי, לא מסודר ולא אינטנסיבי. במהלך שנת 2004 ביטלה 16 שיעורים ובהם לא חוייבה בתשלום (עמ' 28 שורות 20 - 21, עמ' 27 שורות 1 - 5).
עד למועד שמיעת המשפט, 21.12.2006, בחלוף 4 שנים, אין לתובעת רישיון נהיגה.
3. עניינה של תביעה זו באירוע אשר ארע בשיעור הנהיגה האחרון שנקבע לתובעת ביום 4.4.2005 אשר עם כניסת התובעת לרכב הלימוד של הנתבע, מסוג פולקסווגן בורה 2001, ובמהלך שהייתה בו , סבלה התובעת, לטענתה, מסכת של התעללות מילולית מצדו של הנתבע, אשר פנה אל התובעת בלשון גסה, השמיע באוזניה הצעות בוטות בעלות אופי מיני, עלב בה, איים עליה, והוציא דיבתה רעה בפני התלמידה האחרת שהיתה ברכב באותה עת. הנתבע - מכחיש את כל טענותיה של התובעת. בפני בית המשפט העידו התובעת, ומנגד העידו המורה הנתבע ותלמידתו בעבר גב' ז'קלין כהן.
העובדות הצריכות לעניין
4. ביום
3.4.2005 יום לפני האירוע קבע הנתבע לשתי תלמידותיו התובעת דקלה דניאל, והגב' ז'קלין כהן שיעורי נהיגה כפולים,
40 דקות לשיעור ובסה"כ
80 דקות לכל תלמידה, ברצף. השיעור של התובעת צריך היה להתחיל בתום השיעור של התלמידה ז'קלין כהן. השיעור של התובעת נקבע לשעה
09:00 כשיעור כפול, ואמור היה להסתיים בשעה
10:20. השיעור של התלמידה ז'קלין כהן נקבע לשעה
08:40 ועל כן היה אמור להסתיים כעבור
80 דקות, בשעה
10:00.
5. אי ההתאמה בקביעת לוחות הזמנים הזו, משמעה כי שיעור הנהיגה של התובעת היה מתחיל בפועל, לאחר סיום השיעור הכפול של ז'קלין כהן בשעה
10:00, במקום בשעה
09:00, והיה אמור להסתיים בשעה
11:20, במקום בשעה
10:20, כאשר על התובעת היה להמתין ברכב, לסיום השיעור של גב' ז'קלין כהן, משעה
9:00 ועד השעה
10:00, המתנה של שעה.
6. הנתבע בעדותו העיד כי השיעור הבא נקבע לו לשעה
11:20 בגבעתיים.
7. התובעת העידה כי שיעור הנהיגה נקבע לשעה
09:00, והנתבע אכן אישר בעדותו כי קבע עם התובעת כי יגיע לאסוף אותה בשעה
09:00 (עמ' 25 שורות 14 - 19) כי השיעור שלה יהיה שיעור כפול; כי יתחיל כשעה מאוחר יותר בתום השיעור של התלמידה הקודמת לה, וכי השיעור יתקיים בנסיעה מגבעת שמואל לאריאל וחזרה. על כך העיד הנתבע בעדות ברורה וקוהרנטית; כשהוא חוזר על גרסה זו בסעיף 5 לכתב הגנתו, בסעיף 4 לתצהירו ובעדותו בבית המשפט, בחקירתו הנגדית בעמ' 25 שורות 9 - 11.
8. הוכח בפני כי הנוהג שלפיו שני תלמידים הלומדים בנהיגה ברצף, ושוהים ברכב הלימוד זה במחיצתו של זה, עד תום השיעורים של שניהם, הוא נוהג מקובל בלימודי הנהיגה, ועל כך אף העידה התובעת (עמ' 6 שורות 19 - 25).
9. התלמידה האחרת, ז'קלין כהן העידה כי בשיחה המקדימה לשיעור, הודיע לה הנתבע כי קבע לאותו מועד שיעור למוד נהיגה גם לתלמידה אחרת, התובעת, וכי שיעור הנהיגה יתקיים באריאל, מקום בו מתקיימים גם מבחני הנהיגה.
10. הכחשותיה של התובעת לפיהן לא תאם עמה הנתבע כי יבוא לאסוף אותה ב09:00, כאשר בפועל שעור הנהיגה שלה יחל בשעה 10:00 ויתקיים באריאל, לאחר סיום שיעור נהיגה של תלמידה אחרת, איננה אמינה עלי , כעולה מן הסתירות הרבות שנתגלו בעדותה בבית המשפט.
11. כבר בתחילת עדותה בבית המשפט, כשנשאלה התובעת אם היא מאשרת שהנתבע קבע את מועד השיעור עמה יום לפני השיעור - מיהרה התובעת להשיב: "
זה לא נכון" (עמ' 6 שורה 4). תשובה שהיא בעליל בלתי הגיונית ובלתי סבירה: שהרי כיצד ידעה על מועד השיעור ביום
4.4.05 בשעה 09:00 אלמלא נקבע עמה המועד קודם לכן.
12. התובעת מבינה כי כשלה במתן תשובה זו, ועל כן היא ממהרת לתקן את עצמה ומאשרת את מועד הקביעה (עמ' 6 שורה 1).
13. גרסתה של התובעת כי רק לאחר הכנסה לרכב הלימוד, התחוור לה כי הנתבע שם פעמיו לכיוון אריאל, והשיעור שלה אינו עומד להתחיל כלל וכי לא היתה אלא "קהל שבוי" בידיו של הנתבע המורה, בעוד שהתלמידה ז'קלין כהן, נוהגת בשיעור שלה, בנסיעה אל אריאל בכביש מהיר, נתגלתה כעדות אשר סתירות רבות בה והיא בעיני עדות לא אמינה ולא מהימנה המשליכה על גרסתה כולה.
14. חלקים מעדותה של התובעת, בעיקר אלה הנוגעים להסכם בדבר תנאי קיומו של השיעור, ומהלכו עם כניסתה לרכב - אינם מופיעים בתצהיר עדותה הראשית, ומצביעים על עדה שבחרה לכבוש עדותה, מה גם שמדובר בפרטים מהותיים לגרסתה החדשה שהעלתה בעדותה בחקירה הנגדית בבית המשפט.
15. לעומת גרסתה של התובעת עומדת גרסתו של הנתבע, שלא נסתרה בדבר והנתמכת בעדותה האובייקטיבית חסרת האינטרסים של תלמידתו לשעבר של הנתבע, גב' ז'קלין כהן, אישה נשואה, אם לשישה ילדים, סבתא לנכדים, בוגרת 13 שנות לימוד בסמינר לבנות.