מוצניק נ' בניסטי

פסק-דין

1.לפני תביעה כספית אשר במסגרתה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בנזקי רכוש שנגרמו לרכבה בסך 928 ש"ח בתאונת דרכים שארעה ביום 4.3.12 בצומת הרחובות בוליביה-שטרן בירושלים.

התובעת הינה הבעלים של רכב מסוג סוזוקי סוויפט מ.ר. 97-367-62 (להלן: "רכב התובעת"). הנתבע נהג בזמנים הרלוונטיים לתביעה ברכב מ.ר. 33-396-64 (להלן: "רכב הנתבע").

2.אליבא דגירסת התובעת, כפי שנטענה בכתב התביעה, עת עצרה לפני מעבר חצייה להולכי רכב המצוי בצומת הרחובות בוליביה אברהם שטרן בירושלים, בכדי לתת זכות מעבר להולכת רגל, לפתע רכב הנתבע פגע ברכבה בצידו האחורי ופגע בפגוש האחורי של רכבה. התובעת פנתה ביום 6/3/12 למוסך שלום דיין לצורך תיקון הנזק. לכתב התביעה צורפה חשבונית מס קבלה מספר 14283 מיום 6/3/12 ע"ס 928 ₪.

3.אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה בכתב ההגנה, עת נסע ברחוב אברהם שטרן פנתה התובעת מרחוב בוליביה לרחוב שטרן כאשר לא צייתה לקו עצירה לבן והתפרצה לתוך הצומת מבלי ליתן זכות קדימה לרכבו שהגיע מצד ימין. הנתבע שהופתע לחלוטין בלם את רכבו והיטה את רכבו לצד שמאל במטרה לברוח מהתנגשות עם רכבה אך לא הצליח להימנע מהתנגשות חזית ימין של רכבו עם החלק השמאלי אחורי של רכב התובעת.

4.ברקע הדברים יצויין, כי בין הצדדים התנהלה תביעה קטנה בגין הנזקים שנגרמו לרכב הנתבע בת"ק 40831-03-12 בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בו ניתן פסק דין בפשרה ביום 8.8.12.

5.בדיון מיום 30.1.13 הופיעו בפניי הצדדים והעידו אודות אופן התרחשות התאונה.

6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי עדויות הצדדים, שוכנעתי, כי יש להעדיף את גירסת הנתבע על פני גירסת התובעת.

ראשית, עסקינן בגירסה מול גירסה כאשר עדות התובעת לא נתמכה בראיות חיצוניות כלשהן ונמצאה למעשה כעדות יחידה של בעלת דין.

שנית, עדות הנתבע נתמכה בתמונות המקום ותמרור בדמות קו העצירה שהינו תמרור 810, שהיה מוצב בכיוון נסיעת רכב התובעת, הקובע חובת עצירה לרכב המגיע לקו עצירה לבן לרוחב הנתיב.

עם זאת, סבורני, כי לפתחו של הנתבע רובצת רשלנות תורמת גבוהה.

ראשית, עסקינן בצומת מסוכן בעיבורה של עיר אליו יש להיכנס במהירות נסיעה נמוכה. מתיאור אופן קרות התאונה בכתב ההגנה, עולה, כי הנתבע הגיע לצומת במהירות גבוהה מהמהירות המותרת בנסיבות אלה.

שנית, זכות קדימה הקבועה בחוק ובתקנות אינה פוטרת את בעל הזכות מנהיגה זהירה ואינה מקנה לו זכות להיכנס לצומת לא פנוי.

7.נוכח האמור, שוכנעתי, כי האחריות לקרות התאונה רובצת לפתחם של שני הצדדים באופן שווה.

8.סוף דבר- הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 464 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 350 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי תוך 15 יום.

ניתנה היום, ב' אדר תשע"ג, 12 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.