החלטה
רקע
1.עסקינן בבקשה שהגישה הנתבעת למתן צו מניעה זמני האוסר על התובעת ו/או מי מטעמה לפנות ו/או לסלק את ידה (של הנתבעת) ממבנה ביה"ס "הטכנולוגי ומבוגרים" הנמצא בתחום שיפוטה של התובעת (להלן "מבנה ביה"ס") ואשר הפעלתו וניהולו נמצא באחריותה של הנתבעת.
2.הבקשה הוגשה במסגרת התיק העיקרי שפרטיו הובאו בכותרת ואשר עניינו תביעה שהגישה התובעת לפינוי הנתבעת ממבנה ביה"ס.
3.עם הגשת הבקשה, ולאחר שנמסר לי ע"י נציג הנתבעת שהתייצב באולם ביהמ"ש, כי התובעת החלה בפינוי המבנה בפועל, הוריתי על עיכוב הפינוי וקבעתי דיון, במעמד שני הצדדים. בדיון נעשו ע"י ביהמ"ש ניסיונות מספר להביא את הצדדים להסכמות, אולם לדאבוני אלה לא צלחו ומכאן ניתנת החלטה זו, לאחר שבדיון נחקרו הממונה על בתי הספר אצל הנתבעת וראש המועצה המקומית אעבלין וסיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
העובדות הדרושות להכרעה וטענות הצדדים
4.העובדות שאינן שנויות במחלוקת וטענות הצדדים, בקצירת האומר, מובאות להלן :
א. התובעת, מועצה מקומית המאוגדת כדין, היא הבעלים של מבנה בי"ס יסודי ד', הידוע כגוש 12201, חלקה 64 הנמצא בכפר אעבלין.
ב. הנתבעת היא מוסד המנהל ומפעיל רשת ארצית של מוסדות חינוך ובתי ספר להכשרה מקצועית בתחומים שונים.
ג. בסוף שנת 2007 חתמו הצדדים על הסכם שכירות (להלן "ההסכם"), במסגרתו שכרה הנתבעת את מבנה ביה"ס לתקופה של 10 שנים.
ד.בתביעתה טענה התובעת כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות, הפרה יסודית, בכך שהיא לא שילמה דמי השכירות בהתאם להסכם ומכאן ניתנה לה, ביום 13.1.11, הודעה על ביטול ההסכם.
ג. לטענת הנתבעת, במקביל לחתימת ההסכם בין הצדדים, נתגלו במבנה ביה"ס פגמים, ליקויים וחסרים רבים ומהותיים, ונוכח מצבה הכלכלי הקשה של התובעת, סוכם בין הצדדים כי הנתבעת תבצע עבודות שיפוץ ותיקון לליקויים שנתגלו במבנה לצורך הפעלתו, כאשר בתמורה לא תשלם הנתבעת דמי שכירות לאורך כל תקופת השכירות המוסכמת.
למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת לא שילמה דמי שכירות בהתאם להסכם, אולם לטענתה של זו, הדבר היה בהסכמה ונוכח תיקון מבנה ביה"ס על ידה, כאשר לטענתה סכום ההשקעה בתיקון ושיפוץ המבנה הסתכם בסך של 1,800,000 ₪ (לפני מע"מ).
ד. לאחר משלוח הודעת ביטול ההסכם, היה דין ודברים בין הצדדים – חלקו לפני הגשת התביעה (בחודש 4.11) וחלקו לאחר מכן. לטענת התובעת, בין הצדדים סוכם כי הנתבעת תפנה את מבנה ביה"ס עד סוף שנת הלימודים, לאמור עד ליום 30.6.11, בעוד שהנתבעת טוענת כי לפנים משורת הדין, היא הסכימה לפנות את ביה"ס וזאת רק במידה והתובעת תקצה לה מבנה המתנ"ס ו/או מבנה חילופי אחר בו ניתן יהא לקיים את הסכם השכירות.
ה. הנתבעת טוענת כי משלא נמצא לה מקום חילופי, ע"י התובעת, אין עילה לפנותה מהמושכר, וודאי שאין לעשות כן טרם הכרעה בתביעה העיקרית התלויה ועומדת בפני ביהמ"ש. הנתבעת הדגישה כי היא כבר התחייבה בהסכמים כלפי המורים והעובדים של ביה"ס להעסקתם במקום, כי היא קיבלה אישור ממשרד התמ"ת למתן הכרה ופתיחת קורסים לשנת 2011 ופינויה מהמבנה, במיוחד לקראת פתיחת שנת הלימודים ההולכת וקרבה, יגרום להוצאת התלמידים ממסגרת הלימודית ויפגע בה קשות.
ו. מנגד, טוענת התובעת כי הנתבעת החלה, בפועל, בפינוי המבנה כפי שהתחייבה, היא סילקה את הקרוואנים שהוצבו בחצר ביה"ס, באופן לא חוקי, ופינתה את הציוד המשמשה לסדנאות.
ז. בקשה זו הוגשה לאחר שביום 13.8.11 – כך נטען – נציגי התובעת ו/או מי מטעמה הגיעו למתחם ביה"ס על מנת להוציא ציוד וחפצים (מחשבים, שולחנות, מעבדות וציוד אלקטרוני) של הנתבעת מהמבנה, הכל תוך נסיון לפרוץ את דלתות ביה"ס והחלפת הצילנדרים.
ח. ביום 15.8.11 (יום הגשת הבקשה דנא), הגיעו למתחם ביה"ס אנשי התובעת ובראשם ראשי המעוצה – ועל כך אין חולק בין הצדדים – והחלו לפנות את המקום בפועל. לטענת התובעת, באותו יום, היא סייעה בהסכמה לנתבעת, לפנות את מעט הציוד שנותר.
ח. התובעת טענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן משרד החינוך ערך מכרז ומינה מנהל לביה"ס, גויסו מורים לקראת שנת הלימודים שבפתח ונרשמו אליו 220 תלמידים.
דיון ומסקנות