גזר דין
במסגרת תיק עמ"ק 60806/08 בית משפט השלום נתניה הורשעו הנאשמים עפ"י הודאתם בעבירות כתב האישום המתוקן שעניינן בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר עבירות לפי סעיפים 145 (א)(2)(3), 204(א),205, 208 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן :"החוק").
ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש ציינה הדברים הבאים:" לנאשמים אין הרשעות קודמות. יחד עם זאת, מאז שנת 2008 הם עושים שימוש בשלושה מבנים שלוש יחידות דיור שהם הציבו בחלקה שלהם ללא היתר ובניגוד לדין. השימוש ביחידות הדיור האלה מניב הכנסה ותועלת כלכלית לנאשמים וממילא שעושים זאת תוך כדי ביצוע עבירה ראוי ונכון שבית המשפט יבטא בגדר גזר הדין את מורת הרוח על כך ואף יטיל עונשים שיהא בהם כדי לאיין את הכדאיות הכלכלית ולהרתיע את הנאשמים ואת שכמותם מביצוע עבירות על פי חוק התכנון והבניה. הוצגה לי אתמול קבלה לתשלום אגרת רישוי לצורך הגשת בקשה לקבלת היתרים אולם בשלב הזה נוכח השלב המקדמי לא ידוע אם בכלל ניתן יהיה להתיר את המבנים וכמה מהם. בנסיבות אלה, אבקש להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים, שיוצא צו הריסה לגבי המבנים נשוא סעיף 4 לכתב האישום ואם ישקול בית המשפט להתלות את הצו אבקש צו איסור שימוש מיידי היות ואין לנו ידיעה אם בכלל ניתן להוציא היתר למבנים האלה, כמו כן אבקש שתרשם הערה בלשכת רישום המקרקעין ושבמידה והנאשמים לא יבצעו את הצו תוכל המאשימה לבצע את הצו וההוצאות יחולו על הנאשמים, כמו כן אבקש להטיל כפל אגרה בסך 4870 ₪ וכן קנס כספי שיהלום את היקף המבנים הקרוב ל- 90 מ"ר ואת השימוש בהם שלא כדין ושירתיע מפני ביצוע עבירות ושהנאשמים יחתמו על התחייבות כספית שלא לבצע בשלוש שנים הבאות אחת העבירות בהם הורשעו בכתב האישום".
ב"כ הנאשמים עתר להקלה בעונשם של הנאשמים בציינו הדברים הבאים :"הנאשמים הודו בכתב האישום בהזדמנות הראשונה ובכך חסכו מזמנו של בית המשפט. הנאשמים הבינו כי עברו עבירה ולקחו אחריות על מעשים מדובר בנאשמים בני זוג ואין להם עבר פלילי.
על הנאשם ניתן לומר שהוא מלח הארץ הוא פעל במשך שנים לביטחון ישראל וחרף את נפשו למען המדינה פשוטו כמשמעו. הנאשם שרת שנים רבות ביחידה עילית סודית שמדינת ישראל חייבת לה רבות. גם כיום ממשיך הנאשם לתרום לקהילה ומתנדב למשמר אזרחי במועצה.
מדובר באנשים נורמטיביים שנהגו להתפרנס מחקלאות ובשלב מסוים כשהמצב לא אפשר זאת נאלצו לחפש לעצמם מקור פרנסה אחר. הנאשמת אינה עובדת מספר שנים, לנאשם עסק עצמאי בקשיים המשפחה נקלעה למצוקה כלכלית, מגיש דוח העסק של מספר שנים – מסומן נ/1.
הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה הרי שהנאשם שיתף פעולה באופן מלא עם מפקח הבניה שחקר אותו ובחקירה שהתקיימה ביום 23.10.08 במשרדי הוועדה המקומית עמק חפר הודה בפני החוקר כי ילדיו שחזרו מהצבא ולא היה להם מקום למגורים הציבו כל אחד בית נייד, קרוואן לשימושם באישורו, אין מדובר בבתים להשכרה אלא בבתים שהביאו ילדיו של הנאשם מאחר ומצבם הכלכלי של הנאשמים בכי רע הילדים מימנו את המבנים והם מתגוררים בהם.
הנאשמים מודים באחריותם כבעלי המקרקעין וכמי שהרשו לילדיהם להניח את המבנים במקרקעין שלהם. באשר להליך התכנוני – הנאשמים לא ישבו בחיבוק ידיים הם שכרו את שירותו של מתכנן שסייע להם לקדם את ההליך התכנוני מול הוועדה ואת ההליך הקנייני מול המינהל ושילמו לצורך כך למעלה מ- 25,000 ₪ סכום נכבד שאותו נאלצו לממן באמצעות הלוואות שלקחו על עצמם. בשנת 2009 הגישו בקשה להכשרת המבנים, הבקשה נדחתה – מגיש העתק של אותה בקשה שהוגשה אז ונדחתה – מסומן נ/2. הנאשם 1 נפגש עם מהנדסת העירייה וזו הודיעה לו " אני לא יכולה לעשות את העבודה של המתכנן שלך יש דרכים אחרות להגיש את הבקשה עם סיכויים לקבל היתר". הנאשם פנה שוב אל המתכנן ובימים האחרונים הגיש בקשה חדשה והגשתי קבלה בפני התובעת המעידה על כך לא לפני שהמתכנן מטעמו נפגש עם הגורמים בוועדה והתייעץ איתם לגבי אופן הגשת התוכנית כך שיש סיכוי טוב לאישורה. הנאשמים ידרשו להוצאות נוספות להגשה חדשה וטיפול בה. בהתחשב במצבם הכלכלי הקשה ובמאמצים שהם משקיעים להכשיר את המבנים וכן לאור העובדה שהנאשם תרם לביטחון המדינה, אבקש מבית המשפט לנהוג בהם במידת הרחמים. באשר לקנס אבקש שהקנס שיוטל עליהם יהיה הגיוני באופן שהנאשמים יוכלו לעמוד בו ולא ימצאו עצמם מסובכים מול רשויות הגביה בהעדר אמצעים לתשלום הקנס. בכל מקרה אבקש מבית המשפט לפרוס את הקנס לתשלומים רבים ככל שניתן על מנת ליתן לנאשמים לשלמם במועד שיקבע. באשר לכפל האגרה אבקש מבית המשפט להימנע מהטלת כפל אגרה ולהסתפק בהטלת האגרה בלבד מהנימוקים הבאים, סעיף 218 לחוק התכנון והבניה שמתוכו מחייבים נאשמים בתשלום האגרה אומר כדלקמן (מצטט). חובה להטיל תשלום אגרה אולם על פי הסיפא לסעיף זה כפל אגרה נתון לשיקול דעת בית המשפט. מאחר ואין מדובר בבניה מסחרית מדובר בהצבת שני מבנים שהנאשם הודה בחלוקה של אחד מהם עם קיר מפריד, מבנים ארעים למגורי הילדים שלו, אני אבקש בנסיבות אלו שבית המשפט יתחשב בנאשמים ויטיל עליהם אגרה בלבד.
באשר לצווי הריסה ואיסור השימוש – אני מבקש שבית המשפט יתחשב במאמצים הכנים שהנאשמים עושים לצורך הכשרת הבניה והשימוש בה – אגב הוצאות גדולות.
אבקש שבית המשפט יתלה את צווי ההריסה ואיסור השימוש למשך 24 חודשים על מנת לאפשר לנאשמים לקבל היתר למבנים. פרק הזמן המבוקש נחוץ לנאשמים במיוחד לאור העובדה שהדבר כרוך בטיפול מול המינהל. סוד גלוי הוא שגם אם הנאשמים ישקדו שקידה ראויה להשלמת הליכי הרישוי מדובר בהליך ארוך ומייגע. מאחר ואין מדובר בבניה למסחר וההמשך השימוש אין בו כדי לפגוע ולסכן את הציבור שלא לצורך, אני אבקש לגלות התחשבות גם בעובדה שילדי הנאשם מתגוררים במקום ולאפשר גם את התליית ביצועו של צו איסור השימוש".
העבירות שעברו הנאשמים הינן עבירות חמורות. כפי שנפסק לא אחת – חוק התכנון והבניה דורש תחילת עבודה הבאה במסגרת עבודות הטעונות היתר, רק לאחר שאותה עבודה חוסה תחת היתר כדין במשמעות החוק .התכלית שעמדה כנגד עיני המחוקק בבואו לחוקק את חוק התכנון והבניה היתה להגן על הציבור מפני עבודות בניה אשר לא תעמודנה בפיקוח הרשויות המופקדות על מתן היתרי הבניה כדין.רשויות אלו מביאות בחשבון שיקוליהן בין השאר נושאי בטיחות בתחומים שונים , כגון בטיחות מבנים, בטיחות בניה , הוראות הג"א, מכבי אש וכיוצ"ב דרישות אשר עמדו בפני המחוקק בבואו לחוקק את חוק התכנון והבניה והתקנות על פיו, וזאת על מנת להגן על ביטחון הציבור ורכושו ולמנוע סיכון חיי אדם.בענייננו, מדובר בביצוע עבודות במקרקעין וכן שימוש במקרקעין בהיקף משמעותי ביותר שבוצע ללא היתר ושימוש בהיקף שכזה מצדיק ענישה משמעותית שיהא בה כדי לבטא את חומרת העבירות ואת החומרה שבית המשפט מייחס לעבירות שכאלה, וכן את הסיכונים הגלומים בביצוע עבירות בהיקף משמעותי שכזה.המסר שצריך לצאת מלפני בית המשפט הינו חד משמעי והוא שמדובר בעבירות חמורות ביותר בהיקף משמעותי המוסיף נופך עצום לחומרה.
המסר הברור הינו ללא כל קשר בקשיים בהשגת היתר שאין לבצע עבודות במקרקעין הטעונות היתר ואין לעשות שימוש במקרקעין הטעון היתר כל עוד אין בידי מבצע עבודות הבניה והמשתמש היתר כדין במשמעותו בחוק.
מאידך, אני מתחשבת לקולא בכך שהנאשמים הודו באשמה, אין להם הרשעות קודמות, כפי שנטען נאשם 1 פעל במשך שנים לביטחון המדינה וגם כיום ממשיך לתרום לקהילה ומתנדב במשמר האזרחי. לנאשם עסק עצמאי שנקלע לקשיים – מוצג נ/1 והנאשמת 2 אינה עובדת זה מספר שנים. הנאשמים החלו לפעול עוד בשנת 2009 להכשרת הבניה נשוא כתב האישום והבקשה שהוגשה על ידם בזמנו נדחתה – מוצג נ/2 . לאחרונה הגישו הנאשמים בקשה חדשה להיתר לבניה ולשימוש במקרקעין. עוד נטען כי המבנים נשוא כתב האישום משמשים למגורי ילדיהם של הנאשמים ולא למטרות רווח כלכלי.
בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי כאמור בזהירות יתירה הנסיבות כולן אני מורה בזאת כדלקמן:1. מוצא צו הריסה לגבי הבניה נשוא סעיף 4 לכתב האישום אולם צו זה נדחה ביצועו למשך 24 חודשים מהיום.
2. מוצא צו איסור שימוש לגבי השימוש בבניה נשוא סעיף 4 לכתב האישום, אולם צו איסור שימוש זה נדחה ביצועו למשך 24 חודשים מהיום.
3. אני דנה הנאשם 1 לתשלום קנס בסך של 20,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב -10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.6.10 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן. אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
4. אני דנה נאשמת 2 לתשלום קנס בסך של 20,000 ₪ או 120 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב –10 תשלומים שווים ורצופים כשהראשון לא יאוחר מיום 1.6.10 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.אי תשלום שיעור אחד משיעורי הקנס במועד מעמיד את כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
5. כל אחד מהנאשמים 1 ו- 2 יחתום על התחייבות על סך 25,000 ₪ למשך שלוש שנים להימנע מלעבור אותן עבירות. ההתחייבות תיחתם היום בבית המשפט על ידי נאשם 1 ואם לא יחתום על ההתחייבות ייעצר למשך 30 יום. ההתחייבות תכנס לתוקף בעוד 24 חודשים מהיום. ההתחייבות תיחתם נאשמת 2 תוך 7 ימים בבית המשפט ואם לא תחתום – תעצר נאשמת 2 למשך 30 יום. ההתחייבות תכנס לתוקף בעוד 24 חודשים מהיום.
6. תרשם הערה בלשכת רישום המקרקעין.