החלטה
1.הנתבע עותר למתן רשות להתגונן כנגד שתי תביעות שהוגשו בסדר דין מקוצר במסגרתן עותרת התובעת לחייבו בתשלומי ארנונה לשנים 2002 עד 2010. בתא"ק 987/06 (בו ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 7.8.06 אשר בוטל בהחלטתי מיום 3.12.12 ונפתח במקומו תא"ק 1308-01-13), הוגשה תביעה בסך 46,168 ₪ נכון ליום 31.12.05 בגין חובות ארנונה למשק 20 במושב ישב, לשנים 2002 עד 2005.
בתא"ק 45642-08-10 (בו ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 19.12.10 אשר בוטל בהחלטתי מיום 9.6.13), הוגשה תביעה בסך 59,884 ₪ נכון ליום 4.8.10 בגין חובות ארנונה למשק 20 במושב ישע, לשנים 2006 עד 2010.
למרות שפסקי הדין שניתנו בהעדר הגנה בוטלו מחמת העדר המצאה כדין עמדה התובעת על חקירת הנתבע בבקשת הרשות להתגונן ועולה כי תביעות מאוחדות אלה, הנוגעות לחובות ארנונה היסטוריים טרם זכו כי יחל ההליך השיפוטי.
2.הנתבע, בבקשה לביטול פסק הדין בתא"ק 45642-08-10 ובבקשת הרשות להתגונן מעלה טענות רבות כנגד החוב שהמרכזית שבהן נוגעת לזכותו לקזז כנגד החוב תשלומי ארנונה ביתר מחמת העובדה כי לא זכה להנכת נכה צה"ל המגיעה לו על פי דין. הנתבע מודה כי אינו משלם ארנונה משנת 2000 לערך, אולם לטענתו, עד היום טרם נערך מולו חישוב של זכויותיו וחובותיו ולא זכה לקבל פירוט של אופן חיובי הארנונה ושיעורם.
בבקשת לביטול פסק הדין בתא"ק 45642-08-10 נטען, בצדק רב, כי נספחי כתב התביעה אינם ערוכים כדין. נראה כי הטענה המדוייקת הינה כי האמור בהן אינה עולה לכדי סכום קצוב. שתי התביעות, גם בחלוף מספר שנים מהגשתן, גובלות בניסוחן בזלזול בהליכי בית משפט. סכומן נסמך על טבלה בכתב יד, ללא חותמת ואישור גזבר התובעת, בדבר חוב כללי לשנת ארנונה. לא ברור על אילו נכסים הוטלה הארנונה ומה שיעורה לכל שנה ונכס. די באי פירוט זה כדי להתיר רשות להתגונן.
3.חקירת הנתבע לא רק שלא גרמה לקריסת הגנתו, לימדה היא כי לכל אורך הדרך עמד על טענתו העקרונית וסרב להגיע להסדר עם התובעת במסגרתו יוותר, ולו על חלק מטענותיו. בחקירתו לא נשאל כלל על הפירוט אותו טען ביחס לחיובי יתר ועומת רק עם התחשיב הסופי המסכם את טענותיו. העובדה כי הנתבע לא ערך את התחשיב אין בה כדי לשלול הגנתו שעה שלאור הנחת תשתית לכאורית לבסיס התחשיב, ניתן בשלב הדיוני המתאים לתמוך התחשיב בחוות דעת מתאימה.
לגופו של עניין טוען הנתבע כי החל משנת 1983 חוייב ביתר בתשלומי הארנונה בניגוד לחוק הרשויות המקומיות (פטור חיילים, נפגעי מלחמה ושוטרים מארנונה), תשי"ג – 1953 (להלן – החוק). סעיף 3 לחוק האמור מקנה פטור חלקי, בשיעור שני שלישים של ארנונה, מנכה הזכאי לתגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש"ט – 1949, כל עוד הוא זכרי לתגמול. סעיף 6 לחוק עניינו פטור על בתי עסק וכולל תנאי של העדר חוב על מקדמות למס.
טענת הנתבע כי הינו נכה אשר היה זכאי להנחות שלא הוענקו לו משנת 1983 לא נסתרה ואין רבותא בעובדה כי בשלב דיוני זה לא צירף אישורי מס לכל השנים ואישור בדבר מועד הכרתו כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום). המבקש פירט את גלגוליו מהפינוי מימית, דרך הליך פלילי שנוהל כנגדו בגינו הורחק מהמושב לכמה שנים ועד לפציעתו בשנת 2006 אשר הובילה לעזיבתו את המגורים במושב. עיקר החוב, ככל שניתן להבין מטענות הנתבע ללא פירוט מצד התובעת, נובע מארנונה בגין מבנים עסקיים במשק, חממות, מחסן וכדומה.
הנתבע צירף מכתבים שונים מטעם התובעת המכירים חלקים בטיעוני הנתבע לזכאותו לקיזוז חוב ארנונה בגינו לא זוכה בהנחה. כך במכתב מיום 19.7.99 הכרה בקיזוז בסך 31,235 ש"ח לשנים 1987 עד 1999. העובדה כי הנתבע לא שילם את חלקו היחסי לפי הקיזוז המוסכם על התובעת אינה מלמדת כי אינו זכאי עוד להשען על טענות הקיזוז. כך גם ביום 31.8.00 נערכה פגישה עם גזבר המועצה שערך סיכום שלא היה על דעתו של הנתבע בו הסכימה התובעת לוותר על כל חוב עד ליום 31.12.00 בכפוף להעדר תביעות נוספות ותשלום מלוא הארנונה לפי חוק מיום 1.1.01.
לטענת הנתבע, תשלומי היתר משנת 1983, מלמדים כי זכאי לקזז סכום כולל של 367,703 ₪. סכום זה כולל שיערוך לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה). העובדה כי התובעת לשיטתה עמדה בסיכום וויתרה על חובות עד לשנת 2000 אינה מלמדת כי אין לנתבע עוד טענות קיזוז אפשריות.
4.מכל האמור לעיל עולה כי בנסיבות העניין יש לתת לנתבע רשות להתגונן כדי שיוכל לקבל את כל המסמכים מהתובעת ולערוך תחשיב בהתאם. מנגד ניתן יהיה לחשב את הזיכויים שקיבל כבר הנתבע ולבחון האם מונעים הם את טענת הקיזוז. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבע כי טיב טענות הנתבע לא איפשרו הגשת השגה ואי הגשת השגות במועד הקבוע בדין אינו צריך לעמוד בדרכו של הנתבע. יוער כי ממילא לא נסתרה הטענה כי לא קיבל דרישות תשלום שוטפות כנדרש, אם כי טענה זו אינה חזקה שעה שידע הנתבע אודות דרישות התשלום נוכח התכתבותו לעניין הקיזוז.
יתרה מכך, יש ממש בטענה כי על התובעת היה לפעול על פי הדין וניסיונותיה לגרום לנתבע לוותר על זכויותיו כתנאי להכרה בהן, הינן חסרות נפקות משפטית (השווה, ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה, 27.6.11).
לאור כל האמור לעיל, ניתנת לנתבע רשות להתגונן בשתי התביעות המאוחדות. נוכח האפשרות כי הנתבע יבקש להגיש תביעה שכנגד, היה מקום להתיר לו להגיש כתב הגנה. יחד עם זאת, שעה שכלל החישובים המדוייקים טרם נערכו, תשמר לנתבע הזכות לאחר עריכתם לעתור להגיש כתב הגנה לצורך הגשת תביעה שכנגד.
הצדדים ישלימו הליכי גילוי מסמכים ושאלונים תוך 60 ימים.
קדם משפט יתקיים בפני ביום 6.4.2014 בשעה 10:00.
הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום ההליכים.
ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ד, 21 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.