מועלם נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

החלטה

1.התובע מבקש להורות על איחוד הדיון בתביעה זו עם התביעה שהגיש נגד הנתבעת בת.א. 41642-02-12. הנתבעת מתנגדת לבקשה.

2.התובע הגיש שתי תביעות נגד הנתבעת, שעילותיהן תביעות לתגמולי ביטוח מכוח פוליסת ביטוח ריסק שהוציאה לו הנתבעת (להלן: הפוליסה).

בתביעה הראשונה – בת.א. 41642-02-12 – תבע התובע תגמולי ביטוח בגין התקף לב שעבר, לטענתו, וזאת מכוח נספח לפוליסה לביטוח בגין מחלות קשות.

בתביעה השניה – התביעה דנן – תובע התובע תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה, לפי נספח אובדן כושר עבודה לפוליסה. לטענת התובע, הוא מצוי באי כושר עבודה לפי הגדרת הפוליסה בעקבות התקף הלב שעבר.

3.לטענת התובע, בשתי התביעות עולה שאלה משותפת שראוי שתוכרע במאוחד והיא השאלה האם עבר התובע אירוע של התקף לב (אוטם בשריר הלב), כהגדרת האירוע בפוליסה.

עוד מציין התובע בבקשתו כי בתביעה הראשונה מונה מומחה מטעם בית המשפט ובחוות דעתו קבע כי התובע עבר התקף לב.

לטענת התובע יש לאחד את הדיון בתביעות על מנת לחסוך בהתדיינויות ולמנוע קביעות סותרות בשאלת קיומו של אירוע התקף הלב לפי הגדרתו בפוליסה, שאלה המשותפת לשתי התביעות.

4.הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה, מדובר בשתי עילות תביעה שונות לחלוטין שאין בהן שאלה משותפת. התביעה האחת, עניינה כיסוי בגין מחלה קשה והשאלה העומדת בה להכרעה היא האם אירע התקף לב לפי הגדרתו של האירוע בפוליסה. בתביעה השניה – שאלת התרחשותו של אירוע התקף הלב לפי ההגדרה אינה רלוונטית שכן הכיסוי לאי כושר אינו מותנה בקיומו של אירוע כזה. השאלה שבמחלוקת היא השאלה האם מצוי התובע באי כושר עבודה אם לאו.

5.לאחר ששמעתי ובחנתי את טענות הצדדים מקובלת עלי עמדת הנתבעת.

6.עילות התביעה בשתי התביעות הן שונות ואין בבסיסן שאלה מהותית, עובדתית או משפטית, המשותפת לשתי התביעות. בפרק הכיסוי למחלות קשות חלוקים הצדדים בשאלה האם עבר התובע אירוע של התקף לב (אוטם שריר הלב) לפי הגדרתו בנספח לכיסוי בגין מחלות קשות, ואילו בתביעה לפי נספח אובדן הכושר חלוקים הצדדים בשאלה האם מצוי התובע באי כושר עבודה לפי הגדרת אי הכושר בנספח זה וללא תלות בגורם לאי הכושר. משכך, השאלה האם סבל התובע מהתקף לב לפי הגדרת המונח בפרק לכיסוי מחלות קשות אינה עומדת על הפרק בתביעה זו.

העובדה שמדובר בנספחים שונים שהוצאו מכוח פוליסת ביטוח אחת, כמו גם העובדה שמדובר באותם צדדים – אין בה די כדי להצדיק איחוד הדיון.

במיוחד נכונים הדברים בנסיבות בהן התובע עצמו בחר להגיש את התביעות בנפרד, ובמשנה תוקף במקרה דנן בו בחר להגיש את הבקשה לאיחוד הדיון בתביעות רק לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתביעה הראשונה (בגין הכיסוי למחלות קשות). לו סבר התובע שיש לאחד את הדיון בתביעות היה עליו לעתור לכך לפני מינוי המומחה על מנת ששני העניינים, השונים, נשואי שתי התביעות, יעמדו לנגד עיני הצדדים ובית המשפט בטרם החליט על מינוי המומחה.

7.לסיכום, אני סבורה שאין במקרה זה חשש אמיתי לקביעות סותרות בשאלות הליבה של התובענות, ולכן, ובצירוף הטעמים הנוספים שפורטו לעיל, אני דוחה את הבקשה לאיחוד הדיון בתביעות.

8.לסיום אבקש להתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה שנבע מכך שלאחר הדיון שהתקיים בתיק הוסר התיק מ"סל העבודה".

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ד, 30 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

יעל אילני, שופטת סגנית נשיאה