מועלם נ' מדינת ישראל

החלטה

הרקע

לפנינו בקשה להחזרת תפוס, רכב מסוג מאזדה מ.ר. 8040062 (להלן – הרכב), אשר המבקשת טוענת כי הוא נרכש על ידה כדין ונתפס על ידי המשיבה בעקבות מעצרו של חברה, מר אליהו בוהדנה (להלן – בוהדנה) בחשד של ביצוע עבירות סמים באמצעות הרכב.

המבקשת טוענת כי אין לה כל קשר לביצוע העבירות המיוחסות לבוהדנה, וכי היא כלל לא ידעה בעניין טענות המשיבה כלפי בוהדנה, שהרי אם היתה יודעת – לא היתה מאפשרת לבוהדנה להשתמש ברכב.

בתגובתה לבקשה הודיעה המשיבה כי נגד בוהדנה הוגש כתב אישום (ת.פ. 36525-03-12) בשל סחר בסמים מסוכנים, וכי בכוונתה לעתור לחילוט הרכב מכוח הוראות סעיף 36א(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג – 1973 (להלן – פקודת הסמים), וכן מכוח סעיף 39(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן – פקודת מעצר וחיפוש).

לטענת המשיבה, בשני המסלולים האמורים בקשתה לחילוט הרכב תידון אך ורק שלאחר שיורשע בוהדנה בעבירה המקימה את זכות המשיבה לעתור לחילוטו, ותוך מתן הזדמנות למבקשת, הטוענת לבעלות ברכב, להשמיע את טענותיה.

בנסיבות אלה, הודיעה המשיבה כי במסגרת גזר הדין בכוונתה לעתור לחילוט הרכב, ובתקופת הביניים, כל עוד לא הוכרע דינו של בוהדנה ומשטרם קמה למשיבה הזכות לעתור לחילוט הרכב – מבקשת המשיבה להמשיך ולהחזיק ברכב התפוס, מכוח הוראות סעיף 32 לפקודת מעצר וחיפוש.

המשיבה הדגישה כי בידיה ראיות לכך שהבבעלות האמיתית ברכב שהשבתו מתבקשת על ידי המבקשת הינה של בוהדנה ולא של המבקשת, וכי בכוונתה להציג ראיותיה בדיון בעניין חילוט הרכב בסיום ההליך הפלילי, אולם אם ייקבע דיון בבקשת המבקשת להשבת הרכב התפוס – תציג המשיבה במהלך הדיון ראיות ראשוניות לכך שהרכב שימש את בוהדנה  

 בעסקת סמים, כי הבעלות האמיתית ברכב, השליטה בו, והשימוש היומיומי ברכב הינם של בוהדנה ולא של המבקשת , וכי בקשת המבקשת לשחרור הרכב אינה אלא צעד שבכוונתו להכשיל את חילוט הרכב בסיום ההליך הפלילי כנגד בוהדנה, כאשר המבקשת ידעה על מעשיו של בוהדנה.

6.בדיון שהתקיים בבקשת המבקשת ביום 31.5.12 הציעה ב"כ המבקשת כי הרכב ישוחרר בתנאים מגבילים (פרוטוקול עמ' 1 שורות 8-12), וחזרה על טענתה כי המבקשת לא ידעה כלל כי בוצעו ברכב עסקאות סמים.

המבקשת ציינה כי היתה בת זוגו של בוהדנה במשך כשנתיים, אך נפרדה ממנו בעקבות כתב האישום שהוגש נגדו (שם, שורה 16).

7.המשיבה הציגה בדיון ראיות (מש/1 – מש/2) אשר, לטענתה, מצביעות על כך שמי שהחזיק ברכב והשתמש בו דרך קבע באופן שוטף הוא בוהדנה.

עוד נטען, כי מחומר החקירה (מש/3) עולה שהמבקשת עצמה היתה נוכחת בחלק מעסקאות הסמים המיוחסות לבוהדנה ,ולכן דין טענתה כי לא ידעה להידחות, הואיל ולמצער היתה בהתנהגותה משום "עצימת עיניים".