מוסקוביץ נ' כהן ואח'

פסק דין

זוהי תביעה בגין הפסדים שנגרמו לתובעת בתאונה מיום 17.10.12 בה היה מעורב רכב הנתבעת 1 שבוטח על ידי הנתבעת 2.

התובעת העידה כי נסעה בבת ים ברחוב דניאל שהיה עמוס, ופתאום הרגישה מכה חזקה ברכב בחלק הקדמי. לדבריה, יצאה הנתבעת מחניית בניין בנסיעה לאחור. היא מכחישה את טענת הנתבעת בכתב ההגנה כי סטתה שכן אין מקום לסטות, הרחוב מאד עמוס.

הנתבעת העידה כי יצאה מהחנייה, בנסיעה איטית לאחור וכי התובעת נסעה מאד מהר למרות שיש שם מעבר חצייה ופגעה בה. לדבריה, כשנסעה לאחור לא ראתה אותה אך החבטה הייתה מאד חזקה, ובגלל זה היא יודעת שהיא נסעה מהר.

מתמונות הרחוב שהוצגו לבית המשפט אכן נראה כי הרחוב בו נסעה התובעת הוא רחוב עמוס בו חונים כלי רכב משני צידיו. לענייננו, רואים גם את חניית הבנין ממנה יצאה הנתבעה לרחוב בנסיעה לאחור. לאור מבנה הרחוב ועדות התובעת לא שוכנעתי כי התובעת סטתה לעבר רכב הנתבעת שכן לא היתה לא כל סיבה הגיונית לעשות כן ואף הנתבעת לא יכולה היתה להעיד על כך.

בנוסף, קשה לקבל את גרסת הנתבעת לתאונה באשר בכתב ההגנה טענה מחד כי נסעה לאחור, עצרה ואז סטתה התובעת אליה, בעוד שבעדותה היתה הגרסה שונה שכן העידה כי יצאה באיטיות, לא ציינה כלל כי עצרה, וכי התובעת פגעה בה. אי התאמה זו בין הגרסאות של הנתבעת הינה בנקודות קריטיות ומהותיות הנוגעות לשאלת האחריות בתאונה, ועל כן אני מעדיף את עדותה הסדורה של התובעת על פני זו של הנתבעת, ולפיה רכב הנתבעת יצא לרחוב ללא כל עצירה. לא למותר לציין כי לנתבעת חובת זהירות כפולה ומכופלת שכן היא גם יוצא מחניה וגם נוסעת לאחור ולכן עליה לעשות את שני הדברים תוך שהיא מבטיחה כי היא יכולה להשתלב בדרך בביטחה.

על כן נסיבות התאונה מתיישבות עם המסקנה כי רכב הנתבעת יצא מחניית הבנין לאחור בחוסר זהירות, הפתיע את התובעת וגרם לתאונה.

הנזק הוכח באמצעות אישור הפסדים שלא נסתר.

לאור האמור לעיל אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך 4,559 ₪ בצירוף הפרשי התמדה וריבית מיום 25.12.12 ובתוספת אגרת משפט בסך 50 ₪ והוצאות משפט בסך 450 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.