מוסטפא נ' גג אדום חברה קבלנית בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה שהגישה הנתבעת מס' 2 ( להלן: המבקשת), שבגדרה היא עתרה לחיוב התובע ( להלן: המשיב) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ( להלן: התקנות).

רקע כללי וטענות הצדדים

1. המשיב הגיש נגד המבקשת ונגד נתבעים נוספים תביעה כספית על סך של 54,862 ₪. בכתב תביעתו טען המשיב , כי כספים שהנתבעת מס' 1 (להלן:הנתבעת) חייבת לו, בגין עבודתו כקבלן עבורה, הועברו על ידיה למבקשת, העוסקת בניכיון שיקים, כאשר שתי נתבעות אלו עשו יד אחת כדי לנשלו מכספו. נטען עוד, כי מאחר וחשבונו בבנק הוגבל, הוא נהג לקבל כספים מאת הנתבעת באמצעות המבקשת, כנגד עמלה. אלא שלטענתו, ביחס לשיקים נשוא התביעה, הם הועברו מהנתבעת ישירות למבקשת, והאחרונה לא העבירה את הכספים לידיו.

2. המבקשת והנתבעים מס' 1 ו- 3 הגישו מטעמם בקשות רשות להתגונן, אשר נתקבלו בהחלטתה של כב' הרשמת דנה עופר מיום 4.3.12.

3. הנתבעת טענה במסגרת תצהירה, בין היתר, כי הוציאה שיקים לפקודת המשיב והמבקשת, בהתאם לבקשתו המפורשת של המשיב, מאחר וחשבונו בבנק הוגבל. לטענתה, משמשכה השיקים כבקשת המשיב ושיקים אלה נפרעו, הרי בכך היא פרעה את חובה.

4. המבקשת טענה בתצהירה התומך בבקשת למתן רשות להגן, כי ניכתה את השיקים נשוא כתב התביעה, והעבירה את הכספים לידי המשיב . לטענתה, לעתים ביצע המשיב עסקאות ניכיון אצלה, כאשר הכסף נמסר לידי מי מטעמו, לרבות הנתבע מס' 4, על פי בקשתו של המשיב.

5. המבקשת, כאמור, עתרה בבקשה לחיובו של המשיב בהפקדת ערובה. לטענתה, סיכויי התביעה, הינם קלושים בשל היעדר יריבות בינה לבין המשיב. שכן, כך נטען, המבקשת איננה חייבת בתשלום בגין העבודה שביצע המשיב לנתבעת. המבקשת טוענת עוד, כי קיים חשש שלאחר שתשקיע זמן ומשאבים בניהול הגנתה היא לא תוכל לגבות את ההוצאות שיפסקו לטובתה אם וכאשר התביעה תידחה, הואיל ומצבו הכלכלי של המשיב הינו רעוע, והראיה הגבלת חשבון המשיב בבנק.

6. לעומת זאת, המשיב דוגל בגישה אחרת, ומדגיש בתגובתו את סיכויי תביעתו, שלגישתו הינם ממשיים, הגם שתביעתו מבוססת ונסמכת על ראיות מוצקות.

דיון והכרעה

7. הסמכות שניתנה לביהמ"ש להורות על הפקדת ערובה קיבלה ביטוי בתקנה 519 לתקנות. יישומה של תקנה זו מערב מספר שיקולים נוגדים המתחרים ביניהם על הבכורה. השיקול הראשון הינו זכותו של בעל דין לגשת לערכאות, שלא אחת נקבע כי הינה זכות בעלת אופי חוקתי אותה יש לבכר על כל שיקול אחר (רע"א 3601/04 לין ונצון נ. מדינת ישראל (פורסם במאגרים) ). מנגד, אין להתעלם מהאינטרס הציבורי המיועד להבטיח זכותו של בעל דין-שנגרר להתדיינות משפטית הכרוכה בלא מעט השקעה של זמן ומשאבים- לגבות ולממש את הוצאותיו מהיריב, למקרה ויזכה בהליך ויפסקו לטובתו הוצאות ( ע"א 2877/92 סאלח עבד אלאטיף נ. מורשת בנימין למסחר פ"ד מז(3) 846 ; רע"א 8010/01 יעקב מימון נ. גונר אמלדן (פורסם במאגרים) ).

8. את האיזון הראוי יעשה ביהמ"ש כשהוא מגלם את כלל השיקולים יחד עם נסיבותיו הספציפיות של המקרה המובא בפניו. שיקול דעת זה הינו רחב ביותר, ועל ביהמ"ש בהפעילו לשוות לנגד עיניו את המטרה העומדת מאחורי התקנה להבטחת הוצאות המבקשת, סיכויי התביעה ומניעת תביעת סרק תוך הפעלת שיקול דעת זה במתינות ושאיפה לפגיעה מינימאלית בזכות הגישה לערכאות( רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ. עזבון המנוח באסל נעים אברהים פ"ד נח(5) 865 ; רע"א 6066/00 חאלד אעדילי נ. חב' סלקום ישראל בע"מ (פורסם במאגרים) ).

9. לענייננו, במסגרת כתב התביעה המשיב הודה כי חשבון הבנק שלו הוגבל (סעיף 8 לכתב התביעה). אף מעבר לכך, המשיב לא פירט, במסגרת תגובתו, באם בבעלותו נכסים, כספים, או זכויות אחרות שבאמצעותם תוכל המבקשת להיפרע הוצאותיה אם וכאשר תידחה התביעה נגדה. מכאן, משום שהוגבל חשבונו של המשיב בבנק, כן, ובעיקר, מהטעם שהמשיב לא טרח בתגובתו להציג ראיות גם לא טיעונים שבכוחן להפריך את טענתה של המבקשת לעניין קשייו הכספיים, הרי נכון בנסיבות לקבוע כי ההמבקשת צלחה את המשוכה הראשונה המוצבת בדרכה ושכנעה כי למקרה והתביעה תידחה ויפסקו לטובתה הוצאות, היא עלולה להימצא בפני שוקת שבורה ולהיתקל בקשיי גביה ממשיים.

10. יחד עם זאת, אין לחייב בעל דין להפקיד ערובה בשל עוניו בלבד (ראו, בר"ע 1793/07 י.ב.ג ל ניהול נ. בכר{פורסם במאגרים}. חשוב לתת את הדעת גם לסיכויי ההליך, שיקול שבינו לבין קשייו הכלכליים של המשיב קיימים קשרי הזנה הדדיים. לאמור, ככל שפוטנציאל הזכיה האצור בתביעה הוא נמוך יותר, נכון יהיה לדקדק עם המשיב בנוגע למצבו הכלכלי, ואילו ככל שסיכויי התביעה יעלו כך תחלש עוצמתו של השיקול הכלכלי.

11. באשר לסיכויי התביעה, עיינתי בכתבי הטענות ואיני סבור, כפי המבקשת, כי עסקינן בתביעה חסרת סיכויים. נהפוך הוא, לתובענה זו, לכאורה, סיכויים טובים להתקבל. אין חולק בן הצדדים באשר לזכותו של המשיב לקבל את הכספים בגין עבודתו עבור הנתבעת. המחלוקת סבה סביב זהותו של הנתבע המחזיק בפועל בכספים המגיעם, לכאורה, למשיב. לכתב התביעה צירף המשיב העתקי שיקים שונים שנמשכו ע"י הנתבעת, אשר נרשמו לפירעון על שמו ועל שם המבקשת, וטען, בין היתר, כי השיקים הועברו מהנתבעת ישירות למבקשת, כאשר האחרונה לא העבירה את הכספים לידיו. מנגד, המבקשת לא הכחישה כי ניכתה את השיקים נשוא התביעה, והוסיפה כי הכספים נמסרו לידי המשיב " או מי מטעמו" (סע' 4 לתצהיר מנהלה מיום 1.11.11). ברם, לתמיכה בטענה זו, המבקשת לא טרחה לצרף כל ראיה בעלת משקל שעשויה לאושש טענתה זו וללמד כי הכספים הוצאו מכיסה והועברו לידי המשיב ישירות או באמצעותו של אחר. על כן, ברי שעל פני הדברים נראה כי הקשיים מוצבים דווקא בפני המבקשת, זאת גם לנוכח העמימות האופפת את התצהיר הנ"ל שהוגש בתמיכה לבקשת המבקש למתן רשות להגן. הדבר נכון ביתר שאת, שעה שסלע המחלוקת הינו תשלום הכספים ע"י המבקשת וזהות מקבל כספים אלה, אשר נטלי השכנוע והראיה להוכחת עניינים אלה, לכאורה, רובצים על שכמה של המבקשת משום שהמידע ברשותה והסרת הספקות מקדמת את עניינה.

12. מכל האמור לעיל, וגם אם מסתמן כי מצבו הכלכלי של המשיב הינו בכי רע, עם זאת לנוכח עוצמת טענותיו, גרסתה של המבקשת עצמה , אני בדיעה כי בנסיבות נכון להורות על דחיית הבקשה.

13. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

14. המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ב, 11 יולי 2012, בהעדר הצדדים.