מוסטפא ואח' נ' פינטו ואח'

פסק דין

התביעה והצדדים לה

1.התובע יליד 1953, רופא שיניים במקצועו, אשר ניהל מרפאה בקומה השביעית בבנין "מגדל העיר", ברחוב הרצל 53 בנתניה.

ביום 22.2.98 עלה התובע במעלית בדרכו למרפאה, כשלפתע צנחה המעלית במהירות כלפי מטה, ונעצרה בחבטה עזה בתחתית פיר המעלית.

לטענת התובע הוא נותר לכוד במעלית פרק זמן ממושך, עד שבסופו של דבר חולץ ע"י אחד השכנים (להלן: התאונה).

התובע טען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו פגיעות וחבלות שונות בכל חלקי גופו, ועל הנתבעים כמי שאחראים לאירוע, לפצותו בגין נזקים אלו.

התביעה הוגשה כנגד:

הנתבע 1 - בעל הנכס, ממנו שכר התובע את המרפאה – אשר לא התגונן ולא התייצב לאף אחד מהדיונים שהתקיימו בהליך זה;

נתבעת 2 – כמי שנתנה שירותי אחזקה למעלית בבנין, ומבטחתה – נתבעת 3;

נתבעת 4 – נציגות הבית המשותף.

2.הנתבעות 2 ו-3 הכחישו את נסיבות התאונה כפי שתיאר התובע והכחישו את אחריותן לאירוע, והגישו הודעת צד ג' כנגד נציגות הבית המשותף וכנגד אריק שניידר – מי שהיה נציג ועד הבית בתקופה הרלוונטית וחתם על חוזה השירות עם הנתבעת 2, וכנגד פנחס הראל מהנדס מטעם משרד העבודה, אשר בדק את המעלית ואישר את השימוש בה עובר לאירוע התאונה.

3.כיון שהתאונה בה נפגע התובע הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה והתובע מקבל קיצבה חודשית, הצטרף המל"ל לתביעה כתובע נוסף, וטען כי אם תוטל על מי מהנתבעים אחריות לתאונה, הרי שעליהם להשיב למל"ל את הכספים ששילם וישלם לתובע בגינה.

נסיבות אירוע התאונה

4.התובע טען כי אין הוא יודע ולא היתה לו יכולת לדעת מה גרם לנפילת המעלית, וכי לנתבעים היתה השליטה המלאה עליה, והם התרשלו בתחזוקתה ולא עשו את כל שנדרש מהם על מנת שאירוע כזה לא יתרחש.

בתצהירו תיאר התובע בצורה כללית ומעט סתמית את הנסיבות, אך בחקירתו הנגדית הרחיב וסיפר כי הוא נכנס למעלית בקומת הכניסה, יחד עם 3-4 אנשים נוספים, ולפתע נפלה המעלית כלפי מטה לקומת המרתף: "היא נפלה, נפלה לתחתית, לבור, למרתף... כאילו עד הסוף למטה. נעצרה ככה פתאומית" (עמוד 97), והוא חש מכה בראשו וברגליו, ואפילו איבד את ההכרה לזמן קצר: "קיבלתי איבוד הכרה לכמה שניות... הייתי מעולף כזה... נפגעתי, הרגשתי מכה בראש, וגב תחתון, היתה די המולה, נסערים אנשים..." (עמודים 97-98 וראה גם בעמוד 75).

עוד סיפר התובע, כי הוא והאחרים שהיו עימו לא הצליחו לפתוח את דלת המעלית כדי לצאת ממנה, והוא התקשר לשכנו בבנין, אנדי שיילובסקי, טכנאי שיניים שעבד עימו, וזה הגיע וחילץ אותם מתוך המעלית.

לדברי התובע לא היתה זו הפעם הראשונה שהתעוררו בעיות בקשר למעלית, ובעבר היו מקרים לא מעטים בהם היא נתקעה או לא פעלה, והוא נאלץ לעלות או לרדת ברגל (עמוד 100).

מטעם התובע העיד שכנו אנדי שיילבסקי, שאישר כי ביום האירוע התקשר אליו התובע, סיפר לו שהוא כלוא במעלית וביקש את עזרתו.

העד ירד לקומת המרתף אך לא הצליח לפתוח את הדלת, אלא באמצעות פלייר, ולאחר כעשר דקות חולצו משם התובע ושלושה אנשים נוספים שהיו במעלית עימו, כשהם נסערים ומבוהלים.

גם שיילובסקי אישר כי במעלית הבנין היו תקלות שונות מעת לעת, אשר וועד הבית דאג לתקנן (עמודים 25-29).