מולא ואח' נ' מועצה מקומית ירכא

פסק דין

מבוא

30 תושבי הכפר ירכא שהם בני משפחות של חללים שנספו במערכות ישראל הגישו עתירה מינהלית נגד המועצה המקומית ירכא ובה ביקשו לחייבה להפסיק לגבות מהם ארנונה עבור בתי מגוריהם ולהשיב להם את הכספים שנגבו מהם בגין היטל הארנונה.

הבסיס לעתירה נמצא בהחלטת המשיבה מיום 12.11.96, מועד בו התכנסה המועצה המקומית ירכא והחליטה על מתן הנחה של 100% בתשלומי הארנונה למשפחות השכולות, (נספח א' לעתירה).

מאחר וזה הנתון היחידי המפורט בעתירה, למעשה לא ניתן לדון ולבחון את טענת כל אחד מהעותרים ולכן דין העתירה להדחות בשל העדר פרטים. הצעתי לב"כ העותרים שלא לקיים דיון בעתירה שאין בה נתונים ומידע הכרחי, אך בשל סרובו אמשיך לפרט ככל שניתן את טענות הצדדים ואדון בהם.

העותרים רואים באותה החלטת מועצה הבטחה שלטונית המקנה להם פטור מלא מתשלום הארנונה.

בנוסף הם טענו כי ללא קשר לאותה החלטת מועצה הם זכאים להנחה בשיעור של 2/3 מתשלום היטל הארנונה לפי סעיף 14ה' לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג-1991.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את העתירה בשל השיהוי בהגשתה, בשל אי מיצוי ההליכים בדרך של השגה וערר. לגופו של ענין הודתה המשיבה בקיומה של ההחלטה מיום 12.11.96 בדבר מתן פטור מלא אלא שבא כוחה הסביר כי מדובר בהחלטה שבוטלה ע"י משרד הפנים בשל היותה בלתי חוקית.

דיון

כלליות העתירה

30 עותרים התקבצו יחד, הם השקיעו אנרגיות רבות בשלב החתימה על יפוי הכח עבור יצוגם בעתירה-כך כדברי בא כוחם ומאותו רגע נסתתמו טענותיהם.

העתירה הינה כללית, סתמית ונעדרת פרטים מהותיים. חובה היה לעשות אבחנה בין כל אחד ואחד מהעותרים, לבדוק זכאותו של כל עותר ועותר, לציין מהו סכום החוב שנגבה מכל אחד וממתי החלו לגבות את התשלומים, האם נגבה סכום מלא או רק שני שליש מגובה היטל הארנונה.

אף אחד מהעותרים לא מציין ממתי עד מתי לא שילם כלל דמי ארנונה מכח אותה החלטת מועצה מיום 12.11.96, מתי קיבל דרישת תשלום מלאה או חלקית, מהם הסכומים ששילם, מהם הסכומים אותם הוא מבקש להשיב.

ב"כ העותרים אפילו לא ידע להשיב האם מי מהעותרים מקבל הנחה בשיעור של 2/3 וממתי.

עתירה מינהלית נעדרת פרטים דינה להדחות על הסף בין השאר משום שלא ניתן בהעדר נתונים לבחון לעומק לגבי כל אחד מהעותרים את שאלת השיהוי או את שאלת מיצוי ההליכים.

הגישה לפיה יש לראות את כל העותרים כגוף אחד אינה גישה ראויה בסוג זה של תביעה שלמעשה כוללת גם סעד של השבת כספים, מבלי שטרחו העותרים לפרט מהם הסכומים אותם הם מבקשים לקבל.

למרות שבמתכונת הקיימת דיון בטענות הצדדים ללא פרטים הינו דיון תיאורטי חסר נפקות מעשית, למעלה מן הצורך אדון ב-3 הנושאים שעלו בדיון בפניי, שיהוי, מיצוי הליכים והבטחה שלטונית.

שיהוי

כלל ידוע הוא כי עתירה מינהלית לא ניתן להגיש בכל מועד בו חפץ העותר להביא ענינו בפני בית המשפט ואפנה בנושא זה לפסק דינו של כב' הש' דנציגר מיום 14.6.10 עע"מ 6881/07 שמשור ברגר נגד מועצה אזורית עמק חפר "כידוע לשיהוי שלושה יסודות: השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי וחומרת הפגיעה בשלטון החוק. בבחינת השיהוי הסובייקטיבי ייבחן אופן התנהגות העותרים והשאלה האם התנהגותם זו מלמדת כי ויתרו על זכויותיהם; בבחינת השיהוי האובייקטיבי יבחן האם הייתה פגיעה באינטרסים ראויים להגנה של הרשות המנהלית או של צדדים שלישים בעקבות האיחור בהגשת העתירה וכן יבחן האם אלו שינו את מצבם לרעה כתוצאה מאיחור זה; מנגד - תבחן השאלה האם הימנעותו של בית המשפט להידרש לעתירה מחמת השיהוי בהגשתה תביא לפגיעה קשה וחמורה בחוק או בשלטון החוק....בנוסף, כאשר המדובר בעתירה המוגשת לבית המשפט לעניינים מנהליים, הרי שבהתאם לתקנה 3(ב) לתקנות סדרי הדין, עתירה שאין מועד הקבוע בדין להגשתה, צריכה להיות מוגשת ללא שיהוי ובכל מקרה תוך 45 ימים ממועד פרסום ההחלטה נושא העתירה או מהמועד בו נודע לעותרים עליה, לפי המוקדם".

העותרים נמנעו מלמסור פרטים מתי נודע להם על ההחלטה עליהם הם חולקים. גם בדיון בעתירה שהתקיים בפניי לא ידע ב"כ העותרים למסור נתונים מדויקים בנושא ומסיבות תמוהות מצוין בסעיף 5 לעתירה כי מרוץ הזמן התחיל "לפני מספר חודשים ו/או במועד שאינו ידוע" לעותרים. הייתכן כי העותרים לא יודעים מתי החלו לגבות מהם ארנונה בשיעור מלא והייתכן כי בשאלה עובדתית שכזו ייעשה שימוש במונח "ו/או".