מויאל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 05/11/2012, אשר דחתה את ערר המערערת, וקבעה כי לא חל שינוי בדרגת נכותה.

המערערת נפגעה ביום 13.10.2004 בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה.למערערת נקבעה דרגת נכות בשעור 10% בגין פגיעה בצוואר ו 10% בגין פגיעה בברך.

2.עיקר טענות ב"כ המערערת:

א.הוועדה התעלמה ממסמכים רפואיים. הוועדה לא נימקה כדבעי החלטתה בנוגע לנכות הנפשית, ולא הצביעה על מסמכים רפואיים עליהם הסתמכה, עת שקבעה כי המערערת סבלה מחרדות עובר לתאונה.

ב.על הוועדה היה להעניק למערערת דרגת נכות גבוהה יותר בשל הפגיעה בברך ימין ובמניסקוס.

ג.הוועדה לא התייחסה לטענות המערערת בנוגע להפעלת תקנה 15.

3.עיקר טענות ב"כ המשיב:

לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת ונסמכת על ממצאי בדיקה קלינית ותיקה הרפואי של המערערת.

דיון והכרעה:

4.החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

5.בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (ראו: עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213). היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

6.מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה בדקה את המערערת, ורשמה את ממצאיה כדלקמן:

"בבדיקה: ע"ש צווארי – ללא יישור לרודוזיס, ללא ספזם שרירים, פרהורטברלים,טווח תנועות בזמן בדיקה ישירה סבוב 10 מעלות כל צד, יישור 10 מעלות, כיפוף 10 מעלות, הטיה 10 מעלות כל צד. בזמן בדיקה עקיפה הגבלה קלה בתנועות ע.ש. צווארי. מתהלכת עם צליעה, אין דלדול שרירים של ירך ימין, ברך ימין לא נפוחה, טווח תנועות ישור מלא כיפוף לפחות 110 מעלות, לא מאפשרת לכופף יותר בטענה של כאבים. יציבות שמורה, סימנים מניסקלים שליליים".

7.בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה בהאי לישנא:

"הוועדה דוחה את הערר. לא חלה החמרה במצבה מבחינת ע"ש צווארי וברך ימין.

בגין תלונות בגין חרדות – ע"פ המסמכים הרפואיים סבלה מחרדה טרם התאונה הנדונה. אין קשר סיבתי בין תלונותיה בתחום הנפשי לתאונה הנדונה".

8.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו - בנוגע לתחום הנפשי, ואפרט. הוועדה שללה קשר סיבתי בין טענות המערערת בתחום הנפשי לבין התאונה. הוועדה דחתה את טענת המערערת לגבי חרדות, תוך הנמקה כי בתיקה הרפואי של המערערת ישנם מסמכים בהם קיים תיעוד לפיו המערערת סבלה מחרדה טרם התאונה. הוועדה לא פירטה אלו מסמכים עמדו בפניה, וכן מאיזו תקופה המסמכים, וזאת בשים לב לטענת המערערת כי עברה תאונה בשנת 2001, ולאחר התאונה נקבעה לה נכות נפשית בשיעור 0%. קביעת הוועדה בתחום הנפשי אינה מנומקת דיה, ולא ניתן להבין מהחלטת הוועדה מהו שיעור הנכות הנפשית של המערערת. לפיכך, יש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתדון בשנית בנכות הנפשית, תוך שתתייחס לטענת המערערת כי עברה תאונה בשנת 2001, ולאחר התאונה נקבעה לה נכות נפשית בשיעור 0%. על הוועדה לקבוע מה שיעור הנפשית של המערערת. ככל שהוועדה תקבע כי המערערת סבלה בעבר מנכות נפשית, על הוועדה להצביע על מסמכים מתיקה הרפואי של המערערת בהם קיים תיעוד כי המערערת סבלה מחרדות טרם התאונה נשוא הערעור. הוועדה מתבקשת לנמק האם היה בתאונה כדי להחמיר את מצבה הרפואי של המערערת בכל הקשור לסעיף החרדות. ככל שהתשובה חיובית, על הוועדה לקבוע למערערת נכות נפשית ולנכות מצב קודם, ככל שקיים וזאת בהתאם לפסיקה בנוגע לניכוי מצב קודם.

9.באשר לטענות המערערת בנוגע לתחום האורטופדי, לא מצאתי פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית יסודית, ורשמה את מימצאיה. קביעת הוועדה כי לא חלה החמרה במצבה מבחינת עמוד שדרה צווארי וברך ימין הינה קביעה רפואית מקצועית המעוגנת בממצאים ואין מקום להתערב בה.

סוף דבר