מוחמד שוויש נ' מדינת ישראל

 ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 7.4.2016 בתפ"ח 28329-03-15 שניתן על-ידי כבוד השופטים נ' זלוצובר, י' רז-לוי ו-ש' פרידלנדר

השופטת ד' ברק-ארז:

1. האם יש מקום להקל בעונשו של אסיר ביטחוני שהורשע בגין חלקו באירוע שבו ניסתה אמו להכניס לבית הסוהר חלקים של טלפונים ניידים וכרטיסי חיוג? על שאלה זו שעמדה במרכז הערעור שבפנינו אנו משיבים בשלילה.

עיקרי העובדות וההליכים עד כה

2. נגד המערער, אסיר ביטחוני שריצה עונש מאסר בן חמש שנים בגין עבירות אלימות שבוצעו על רקע לאומני, הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (תפ"ח 28329-03-15) בגין מעורבותו בניסיון להבריח אל תוך בית הסוהר שבו ריצה את מאסרו חלקי טלפונים ניידים וכרטיסי חיוג. כתב האישום תוקן בהמשך בגדרו של הסדר טיעון .

3. על-פי האמור בכתב האישום המתוקן, המערער ואמו קשרו ביניהם קשר אשר הוביל לכך שביום 4.3.2015 ניסתה האם להבריח אל תוך בית הסוהר חלקים של שלושה טלפונים ניידים וכן תשעה כרטיסי סים בבואה לבקר את המערער. פריטים אלה נמצאו ברשותה בעקבות חיפוש שנערך עליה – חלקם בחיפוש עצמו וחלקם לאחר שמסרה את יתרתם לסוהרת שביצעה עליה את החיפוש. בגין מעשים אלה יוחסו למערער העבירות הבאות: קשירת קשר לביצוע עוון לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וניסיון להכנסת ציוד קצה רט"ן לפי סעיף 52(ב)(2)(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

4. ביום 24.12.2015 הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו, על-פי הודאתו (השופטים נ' זלוצ'ובר, י' רז-לוי ו-ג' לוין). בהמשך לכך, שני הצדדים הציגו את טענותיהם לעונש. המדינה טענה כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המערער נע בין 18 ל-24 חודשי מאסר בפועל, בנוסף למאסר על תנאי וקנס, בהטעימה, בין היתר, את מדיניות הענישה המחמירה בגין עבירות ביטחוניות מסוג זה, וכן את עברו הפלילי של המערער. מנגד, ההגנה טענה כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל תוך הדגשה בין היתר של ניסוחו העדכני של כתב האישום, ובעיקר התייחסותו לקשירת קשר לביצוע עוון.

5. ביום 7.4.2016 נגזר עונשו של המערער (השופטים נ' זלוצ'ובר, י' רז-לוי ו-ש' פרידלנדר). בעשותו כן עמד בית המשפט המחוזי על החומרה הכרוכה בהברחת טלפונים ניידים אל תוך בית הסוהר, על כך שהעבירות נסבו על ניסיון להברחתם של מספר טלפונים ניידים וכרטיסי חיוג, וזאת לשימושם של אסירים ביטחוניים, על אופיים המתוכנן של המעשים ועל כך שהמערער יזם את ביצוע העבירות. בהתאם לכך קבע בית המשפט המחוזי כי מתחם הענישה הראוי במקרה זה נע בין 12 ל-30 חודשי מאסר בפועל. באשר לגזירת העונש בתוך המתחם ציין בית המשפט המחוזי גם את עברו הפלילי של המערער, ומנגד את החרטה שהביע. כמו כן, צוין כי "מדובר בעבירה אינסטרומנטלית מסוכנת שיש להשית בגינה עונש מרתיע" (פסקה 27 לגזר הדין). בסיכומו של דבר נגזרו על המערער העונשים הבאים: 22 חודשי מאסר בפועל שירוצו במצטבר לעונש המאסר שאותו ריצה באותה עת; שנת מאסר על תנאי כשהתנאי הוא שלא יעבור בתוך 3 שנים עבירה לפי סעיף 52(ב) לפקודת בתי הסוהר; וקנס בסך של 15,000 שקל או שלושה חודשי מאסר תחתיו.

הערעור