מוחמד עבאסי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים

1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד בירושלים (כב' השופט מ' יועד הכהן) ב-ע"פ 60281-01-16, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד בירושלים (כב' השופט פ' שטרק) ב-ב"ש 3396/15, במסגרתה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול צו הריסה מנהלי שניתן בעניינו.

למען שלמות התמונה יצוין כבר עתה כי לאחר הגשת הבקשה הוריתי על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת עד למתן החלטה אחרת.  

להלן אביא הנתונים הנדרשים להכרעה במכלול.

רקע והליכים קודמים

2. בתאריך 15.04.2015 ניתן צו הריסה מנהלי (להלן: הצו) לנכס, שהוא בניין בן קומה אחת בשטח כולל של 170 מ"ר (להלן: המבנה), הממוקם בשכונת סילוואן שבעיר ירושלים, בעילה שהמבנה נבנה שלא כדין. לצו האמור צורפו תצהירים מטעם מר אלכס רוטמן מהנדס בוועדה המקומית בעיריית ירושלים (להלן: המהנדס), ומטעם מר ירון אליאס מנהל הריסות מבנים בעיריית ירושלים (להלן: אליאס). בתאריך 29.04.2015 הצו הודבק על גבי הקיר החיצוני של המבנה.

3. בתאריך 07.05.2015, המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד בקשה שכותרתה: "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי". על פי החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד מתאריך 19.01.2016, נקבע כי חרף כותרת הבקשה מתוכנה עולה כי למעשה מדובר בבקשה לביטול הצו ולא לעיכובו. במסגרת הבקשה, המבקש טען, בין היתר, שהעובדות הנטענות בבקשה למתן צו ההריסה אינן נכונות, שכן, לטענתו, בניגוד לאמור בצו – עבודות הבנייה הסתיימו, והמבנה אוכלס. נוכח זאת המבקש טען כי הצו הוצא בניגוד לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: החוק). המבקש טען בנוסף לאכיפה בררנית, אשר נובעת, לשיטתו, מהשקפתם הפוליטית של בעלי התפקידים הרלבנטיים המכהנים בעירייה. המבקש גרס גם כי נפלו פגמים פרוצדורליים בהליך הוצאת הצו, וזאת לשיטתו, בין היתר, בשל הפרת חובת ההתייעצות עם היועץ המשפטי. פגם נטען נוסף, לשיטת המבקש, נפל בכך שאליאסששימש באותה העת כמנהל הריסות ולא כמפקח בניה, כנדרש בחוק. המבקש טען עוד כי נפל פגם בתצהירו של אליאס, אשר נגרם, לטענתו, כתוצאה מכך שנעשה שימוש בטופס תצהיר שהוכן מראש, עליו חתם אליאס. זאת ועוד, נטען כי תצהירו של המהנדס לא ניתן על סמך ידיעתו האישית אלא על בסיס הצהרתו של אליאס בלבד. טענה נוספת גרסה כי חתימתו של יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, ראש עיריית ירושלים – לא הייתה מקורית.

4. בתאריכים 03.12.2015 ו-10.12.2015 התקיימו בפני בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד שתי ישיבות של הוכחות שבמסגרתן העידו מטעם המשיב העדים הבאים: מפקח הבניה מר אפרים קריוז (להלן: המפקח); אליאסוהמהנדס, בעוד שהמבקש העיד מטעמו.

5. בתאריך 19.01.2016, בית משפט השלום הנכבד דחה את בקשתו של המבקש, בקובעו כי כל היסודות הנדרשים בחוק להוצאת הצו התקיימו כנדרש. נקבע גם כי אין חולק שהמבנה נבנה שלא כדין, כי בניית המבנה טרם הושלמה, וכי המבנה טרם אוכלס. באשר לטענותיו של המבקש לעניין האכיפה הבררנית והפגמים שנפלו בהליך הוצאת הצו נקבע כי טענות אלה הועלו לראשונה רק בשלב הסיכומים, וכי לא הונחה מטעם המבקש כל תשתית ראייתית התומכת בהן. עוד נקבע כי פעולותיה של הרשות חוסות תחת חזקת תקינות, וכי המבקש לא עמד בנטל הנדרש לשם סתירתה. בית המשפט הנכבד לעניינים מקומיים, דחה גם את טענתו של המבקש לאכיפה בררנית, זאת לאחר עיון בראיות שהונחו בפניו מטעם המשיב. לעניין הפגמים הנטענים בצו, נקבע כי חרף תפקידו של אליאס כמנהל הריסות, הנ"ל מוסמך גם כמפקח בניה, וכי המהנדס רשאי להסתמך על דיווח שנמסר לו מידי מפקח הבניה לשם הוצאת צו הריסה מינהלי. לעניין חתימתו של יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובניה, נקבע כי מדובר בחתימה אוטנטית וכי טענה זו הועלתה ללא כל ביסוס. לסיכום, בית המשפט לעניינים מקומיים הנכבד קבע כדלקמן: