החלטה
הובאה לפני בקשה לביטול צו עיקול זמני.
הדין הוא משמוגשת בקשה לביטול צו עיקול זמני חוזר הדיון לבקשה המקורית להטלת עיקול זמני והנטל להוכחת כל התנאים הדרושים לצורך מתן צו עיקול זמני מוטלים שוב על התובע.
כמו-כן, חשוב לציין שרמת הבדיקה של הבקשה היא על פי ראיות מהימנות לכאורה בלבד ואין בית המשפט מנתח את הראיות לעומקן ובצורה מקיפה. כמו-כן, ובשל כך ההחלטה הניתנת כעת אינה מהווה מעשה בי דין עבור הצדדים ואין בה כדי להשפיע על תוצאת ההליך בתיק העיקרי.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת דבריהם הגעתי למסקנה שיש להותיר את צו העיקול על כנו.
התנאי הראשון למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי ועל פי נדרש התובע להציג ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה. במקרה הנוכחי הציג התובע ראיות מהימנות לכאורה ולפיהן נערך הסכם למכירת נכס מקרקעין מהנתבעת אליו וכי אף הועברו כספים על חשבון הרכישה. לטענת התובע ההסכם הופר על ידי הנתבעת באמצעות הבעלים של הבעלים והמנהל של החברה הנתבעת שהוא מבקש את ביטול העיקול וזאת על ידי כך שהנתבעים ביטלו את ההסכם ומכרו את הנכס לצד ג'. לטענת התובע בשל הפרת ההסכם על ידי הנתבעים נגרמו לו נזקים הן בשל הפסדי השכרת הנכס, לרבות פיצויים מוסכמים ולרבות הכספים שהוא שילם עבור הנכס שלמרות שהעסקה לא בוצעה בפועל הוא לא קיבל אותם בחזרה מהנתבעים.
טענת התובע בדבר קיום עסקת מכר נסמכת הן על הסכם שהוא עצמו צירף לבקשה והן על ידי כך שאין מחלוקת בין הצדדים שאכן בוצעה עסקת מכר וכן על ראיה לכאורה שהועברו כספים בסך של 105,000 ₪ לחשבון הבנק של הנתבע וכן כספים נוספים ששולמו במזומן.
יתרה מזאת, התובע מבסס את טענתו בכך שהוא השכיר את הנכס, דהיינו קיבל חזקה בו ואף נהנה מפרותיו עד אשר קיבל הודעה מהשוכר שהוא מפסיק להעביר לו כספים על פי הוראת הנתבע.
בכל האמור לעיל יש כדי לבסס לפחות לכאורה שיש לתובע עילת תביעה נגד הנתבע. הנתבע הוא הרוח החיה מאחורי הנתבעת שהוא הבעלים והמנהל היחיד של החברה הנתבעת. כך שפעולות הנתבעת בוצעו באמצעות הנתבע. כמו-כן, הנתבע מערב רכושו הפרטי יחד עם עסקיו בחברה ולכן קיים בסיס לכאורה להגשת תביעה אישית נגד הנתבע עצמו.
מנגד טוען הנתבע שההסכם שצורף על ידי התובע לבקשה להטלת עיקול זמני, הינו הסכם מזויף דהיינו החתימה של הנתבע על אותו מסמך הינה מזוייפת וכי התנאים הקבועים בהסכם אינם התנאים הנכונים. כמו-כן טען הנתבע שההסכם שצורף לבקשה נטול פרטים חיוניים לעסקה. כמו-כן טען הנתבע שהכספים שהופקדו בחשבון הבנק שלו הופקדו על ידי צד ג' לתשלום חוב שחב אותו צד ג' לנתבע. טענות אלו של הנתבע הינן טענות הגנה ובשלב זה של הדיון כל מה שעומד בפני להכרעה היא בקשתו של התובע להטיל עיקול זמני דהיינו מה שאני בוחן כעת הוא האם התובע עמד בכל התנאים הדרושים להטלת צו עיקול זמני. דהיינו אין אני בודק בשלב זה ואין לי את הכלים והאפשרות לרדת לשרשן של הראיות ואיני בודק את הגנתו של הנתבע. ראו לענין זה רע"א 234/89 בנק ערבי ישראלי בע"מ נ' עירית אום אל פחם פ"ד מג (2) 617 וכן ת.א. (ת"א) 1781/03 חיים רבינוביץ נ' יוסף נאמן.
אמנם גם כאשר התובע עמד בכל התנאים הדרושים להטלת צו עיקול זמני עדיין עומדת לנתבע האפשרות לבקש בטול צו העיקול וזאת כאשר הוא מצליח לטעת בלב בית המשפט ספק או על פי דעת פוסקים אחרים ספק ניכר בדבר צדקת התביעה. ראו לענין זה רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים בע"מ פ"ד נא (3) 789. אולם במקרה הנוכחי ובהסתמך על מה שציינתי לעיל הנתבע לא הצליח לטעת בלבי ספק בדבר צדקת התביעה. התובע הצליח לבסס כראוי קיום עילת תביעה נגד הנתבע.
ב"כ הנתבע ביקש שאתבסס בהחלטתי זו בין היתר על האמור בכתב ההגנה וכן בכתב התביעה שכנגד שהוגשו על ידי הנתבע בתיק זה. דברים אלה נאמרו ככל הנראה על מנת להתגבר על ההלכה האמורה לעיל בדבר העדר יכולת לרדת לשרשן של הראיות ולדון בטענות ההגנה של הנתבע שהדין הוא שהן אמורות להתברר בשלב מאוחר יותר של הדיון בשלב ההוכחות. אולם עמדתו של ב"כ הנתבע אינה מקובלת עלי משום שאני בוחן את הבקשה על פי ראיות מהימנות לכאורה בלבד שמובאות לפני, איני יכול לקבל טענות הגנה או טענות של תביעה שכנגד שלא הובאו בתצהיר. אין די בכך שכתב ההגנה וכתב התביעה שכנד צורפו לבקשה לביטול העיקול משום שהפניה שכזו הינה הפניה פסולה וצד אינו יכול להפנות בתצהירו לראיה חיצונית. אף אם המסמכים המדוברים נמצאים בתיק בית המשפט אין הם מהווים ראיה או לפחות ראיה מהימנה לכאורה משום שהם לא הובאו בתצהיר. במצב שכזה אף נפגעת זכותו של בעל הדין שכנגד במידה והדברים יתקבלו כראיה לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים משום שלא ניתנה לו ההזדמנות לבצע חקירה נגדית אלא על מה שכתוב בתצהיר של הנתבע.
בכל אופן גם אם הייתי בוחן על פי רמת הראיות הדרושה בשלב זה של הדיון את טענותיו של הנתבע לא הייתי מוצא בהן כדי לבטל את צו העיקול הזמני. באשר לטענה שההסכם מזוייף, הרי שלתובע לא היתה ברירה אלא לצרף את ההסכם שלטענתו אינו מזויף, שהרי ההסכם הנוסף שעליו חתמו הצדדים לא היה ברשותו ולא ניתנה לו האפשרות לקבל היותו, פניותיו של התובע לעורכת הדין שערכה את ההסכם הושבו ריקם. הטענה של הנתבע שהתובע לא פנה אליו ישירות לקבל את ההסכם אין בה ממש משום שדי בפניה לעו"ד שייצגה את הנתבע ובתור שלוחו של הנתבע, הרי שניתן היה לבוא לקראת התובע ולמצוא דרך למסור לו את ההסכם על מנת שיוכל לממש את זכויותיו מה גם שלטענת התובע אותה עו"ד ייצגה גם אותו.
באשר לטענה של הנתבע שהכספים שהופקדו בחשבון הבנק שלו אינם כספי התובע אלא כספים שחב לו צד ג'. טענה זו לא הוכחה במסמכים ולא הובאו ראיות על החובות של צד ג' כלפי התובע. כמו-כן, אין כל ראיה על זהות אותו גורם שהפקיד את הכספים בחשבון הבנק של הנתבע כך שהוא לא יכול ליחס את הכספים לאותו צד ג'. מנגד התובע ביסס כראוי את טענתו שהכספים הופקדו עבורו ואין ממש בטענה שהוריו של התובע שהפקידו את הכספים לכאורה בחשבון הבנק של הנתבע הם אלה שצריכים להגיש את התביעה נגד הנתבע משום שהנתבע הסביר שהוריו ביקשו לעזור לו באופן אישי לרכוש דירה. כך שהכספים הם למעשה כספי התובע אף שמקורם הוא מהוריו. כמו-כן, העילה להשבת כספים לתובע היא מכח הסכם שנעשה בין התובע לנתבעת ולא בין הורי התובע לנתבעת.
יתרה מזאת, אם נכונה היתה טענת הנתבע, הרי שלא ברור מדוע וכיצד היתה אפשרות לתובע לקבל דמי שכירות מהנכס נשוא ההסכם.
כמו-כן, לא מצאתי ממש בטענת הנתבע ולפיה הכספים ששולמו לפי טענת התובע שולמו לפני עריכת ההסכם. אין בטענה זו כדי לבטל את צו העיקול הזמני הן משום שאין מחלוקת בין הצדדים שהסכם מכר נערך בין הצדדים והן בהסדר שהביא התובע ולפיו מקור הכספים הוא בהוריו וכי בין הנתבע לבין צד ג' קיימים יחסים עסקיים בהכרות ישנה והכספים הועברו על בסיס אותה ההכרות עוד לפני עריכת ההסכם ומבלי שידע להיזהר מבעוד מועד מהמצב שאליו הוא נקלע. התובע הסביר את הדברים היטב בחקירתו הנגדית ולא מצאתי בטענה זו כדי למוטט את הבקשה להטלת צו עיקול זמני.
התנאי הנוסף למתן צו עיקול זמני קבוע בתקנה 374 (ב) לתקסד"א ועל פיו נדרש התובע להציג ראיות מהימנות לכאורה בדבר מה שמכונה יסוד ההכבדה, דהיינו שאם לא ינתן צו העיקול הזמני יכביד הדבר על ביצוע פסק הדין בבוא היום במידה וינתן פסק הדין. לענין זה הצליח התובע לבסס את יסוד ההכבדה הן על ידי כך שהציג קיומם של חובות לנתבע אשר רשומות נגדו הערות בדבר עיקולים על ידי צדדים אחרים. אמנם הנתבע ביקש להציג ראיות במהלך סיכומיו על הסרת העיקולים אולם כידוע לא ניתן להגיש ראיות במהלך הסיכומים. כמו-כן, נראית לי כתמוהה לכאורה הפעולה שביצע הנתבע על ידי הסרת הערת האזהרה שהיתה רשומה לטובת הנתבעת סמוך למועד עריכת ההסכם וזאת ככל הנראה על מנת לסכל את האפשרות של התובע לרשום הערת אזהרה לטובתו סמוך לאחר מכן נרשמה הערת אזהרה חזרה על שם הנתבעת אולם נרשמה גם הערת אזהרה לאחר מכן בסמוך לכך לטובת צד ג'. אני מוצא את עיקר יסוד ההכבדה במקרה הנוכחי בהתנהלות של הנתבע. התנהלות הנתבע כלפי התובע היא כזו שבאה לסכל את זכותו של התובע על פי ההסכם. ראשית, העבודה שלא ניתנה לתובע אפשרות לקבל את ההסכם הנוסף שנחתם בין הצדדים וכי סרובו להחזיר לתובע את הכספים ששולמו על חשבון רכישת הדירה בטענה שמדובר בצד ג' ששילם חוב שלו לנתבע מבלי לבסס זאת על מסמך כלשהו ובפרט שהחזקה בדירה נמסרה לתובע והוא אף קיבל דמי שכירות בגין הנכס הנמכר. התנהלות שכזו יכולה להצביע על מה שיתרחש בבוא היום במידה והתובע יזכה בפסק דין, דהיינו – שהנתבע יבקש לסכל את ביצוע פסק הדין בטענות שונות או בהתנהלות מיוחדת שתגרום לאי ביצוע פסק הדין.
התנאי הנוסף להטלת צו עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (ב) (2) לתקסד"א ועל פיו נדרש התובע להציג את בקשתו בתום לב וכי הצו אמור להיות מידתי וצודק בנסיבות הענין. בנסיבות הענין כפי שציינתי לעיל עולה שלא היתה ברירה לתובע אלא להגיש את הבקשה להטלת העיקול הזמני וזאת על מנת להבטיח לעצמו שיהיה לו בבוא היום ממי וממה להפרע. לפיכך הבקשה הוגשה בתום לב בהתחשב בנסיבות הענין. לא ראיתי שנפל פגם בתום ליבו של התובע בבקשת העיקול. צו העיקול הינו מידתי וזאת משום שהאינטרסים המנוגדים של הצדדים נלקחו בחשבון והתובע נדרש להפקיד לטובת הנתבע כתב התחייבות עצמית, ערבות צד ג' וערבון. לטענת הנתבע אין בערובות שהתובע נדרש להפקיד כדי להבטיח אותו כראוי למקרה הצורך. לטענת הנתבע התובע הינו חסר אמצעים וזו הסיבה שהוא לא ביקש להטיל עיקול במסגרת התביעה הנגדית שהוגשה נגדו. דהיינו במידה ואני אגדיל את סכום הערבון הדבר עלול לאיין את צו העיקול שנמצא צודק וראוי. מצד שני בהביאי בשיקול נוסף וחוזר את גובה הערבויות ובהתחשב בסכום התביעה ובעיקר בהתחשב בכך שמדובר בנכס מקרקעין שהנתבע משתמש בו גם לצרכיו העסקיים, אני מגדיל את סכום הערבון שעל הנתבע להפקיד ל- 10,000 ₪. כמו-כן, בהתחשב בטענות שהובאו היום לעיוני אני מוצא לנכון להפחית את סכום התביעה לכדי סך של 165,000 ₪ וסכום העיקול יעמוד על סכום זה. במידה והתובע לא יפקיד את הערבון עד ליום 11.3.10 יוסר העיקול.
התנאי הנוסף להטלת עיקול זמני קבוע בתקנה 362 (ב) (1) לתקסד"א ועל פיו יש לבחון את מאזן הנוחות של הצדדים, דהיינו הנזק של מי גדול יותר של התובע או של הנתבע וכי יש לבחון האם הנזק שיגרם לתובע באי הטלת עיקול זמני יהיה גדול או קטן יותר מהנזק שיגרם לנתבע בהטלת העיקול הזמני. אני סבור שהמאזן נוטה במקרה הנוכחי לטובת התובע וזאת משום שבנסיבות הענין ועל פי מה שציינתי לעיל יש מקום להבטיח את התביעה שלו וכי הנזק שיגרם לו אם לא תובטח זכות זו ולא ינתן צו העיקול הזמני עלול להיות גדול מהפגיעה בזכות הקניין של הנתבע. שכן לטובת הנתבע הופקדו ערובות שיכולות להבטיח אותו למקרה הצורך. כמו-כן, עומדת לטובת הנתבע האפשרות לבקש המרת העיקול ואם בקשה שכזו תוגש היא תבחן כמקובל.
מסקנת הדברים העולה מהאמור לעיל היא שיש להותיר את צו העיקול על כנו בכפוף לאמור לעיל והבקשה לביטולו נדחית.