פסק דין
לפניי תביעה במסגרתה עתר מר מהכני חביב (להלן- התובע) כי עיריית אשדוד (להלן- הנתבעת) תשלם לו עבור עבודה שביצע עבורה במעון "לילך" באשדוד, המשמש מעון לחניכים בעלי צרכים מיוחדים (להלן- המעון).
אין חולק, כי בחודש אוקטובר 2005, הזמינה הנתבעת מהתובע עבודה שכללה הורדת ציפוי PVC וניקיון הרצפה שמתחתיו בשני חדרים במעון, תמורת סך של 5,000 ₪ +מע"מ.
לטענת התובע "תוך כדי עבודה (סיום העבודה)", נשרף המעון, וחברת הביטוח שלו שילמה לנתבעת פיצוי בסך 121,838 ₪, אך למרות סיום העבודה, ולמרות פניות חוזרות ונשנות מצידו, לרבות במכתב מאת עו"ד, סירבה הנתבעת לשלם לו את שכר העבודה המוסכם.
בדיון שהתקיים לפניי, העיד התובע, כי הוא אינו יודע אם השריפה נגרמה מהמכשירים שלו, או מתנור הקרמיקה המצוי במקום. לדבריו, העבודה כמעט הסתיימה, ונשאר מטר אחרון, ומאחר והיה דבק במקום, התלקחה האש.
יחד עם זאת לדבריו, הוא נטל על עצמו את האחריות, הפעיל את הביטוח שלו ושילם השתתפות עצמית, ולאחר שהביטוח שילם את מלוא הסכום לחברת הביטוח של הנתבעת, ביקשו ממנו נציגי הנתבעת חשבונית, הוא הוציא חשבונית, אך הנתבעת סירבה לשלם.
לפיכך, עתר התובע, כי הנתבעת תפצה אותו בסך של 5,000 ₪.
לטענת הנתבעת, התובע לא השלים את העבודה, עקב שריפה שפרצה במעון כתוצאה מקצר חשמלי במכשיר בו השתמש.
כתוצאה מכך, לטענתה, נגרם נזק גדול מאד למבנה, ואך בנס לא נפגעו חניכי המעון.
לטענתה, חברת הביטוח שלה דאגה לתיקון המבנה בעלות של 142,654 ₪, תיקון אשר ארך כשבועיים-שלושה, ובפרק זמן זה עברו החניכים לשהות בחלופות שאינן מתאימות לצרכיהם.
הנתבעת טענה, כי שילמה לחברת הביטוח שלה דמי השתתפות עצמית בסך 18,644 ₪, אשר לא הוחזרו לה, גם לאחר שחברת הביטוח שלה פוצתה ע"י חברת הביטוח של התובע.
נציגת הנתבעת, הגב' נעמי פלמון טענה כי התובע לא הספיק לסיים את העבודה.
לטענתה, מאחר והעבודה לא הושלמה, הנתבעת נשאה בהשתתפות עצמית, ואף נגרמה עוגמת נפש לחניכי המעון, ומאחר ולמרות הכל, היא לא הגישה תביעה נגד התובע, אין מקום לתביעה נגדה.
לפיכך, עתרה הנתבעת לדחיית תביעת התובע על הסף.
בסיום הדיון שהתקיים לפניי, הוריתי לנתבעת לברר מול חברת הביטוח שלה את מהות ההסכמה בין חברות הביטוח, ומדוע נשאה בהשתתפות עצמית, למרות שחברת הביטוח של התובע נשאה בנזק.
בתגובה להחלטה, הגישה הנתבעת סיכומים לתיק בית המשפט, בהם לא הציגה תשובות מחברת הביטוח, אלא טענה כי התובע אינו זכאי לתשלום, שכן העבודה שהזמינה ממנו לא נמסרה לה בפועל, וכן עתרה, כי אם בית המשפט יקבל את התביעה, כי אז יורה על קיזוז הסכום מדמי ההשתתפות העצמית ששילמה, וזאת מכוח סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.
בהחלטה מאוחרת יותר, ולאור הוראות חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן- החוק), הוריתי לתובע להמציא את פירוט התשלומים ששולמו ע"י חברת הביטוח שלו, על מנת לברר האם בין הסכומים נכללה גם עלות עבודתו.
התובע הגיש את כל המסמכים בנוגע לתביעה שבין חברות הביטוח, אך אלו לא שפכו אור על מהות התשלומים.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, ובמסמכים שהוגשו לעיוני לאחר הדיון, הגעתי למסקנה כי אין מנוס אלא לדחות את התביעה.
סעיף 1 לחוק מגדיר מהו "חוזה קבלנות", שהינו החוזה שנכרת בין הצדדים בענייננו :