מהו הדין החל על עובדים פלסטינים שעבדו במפעל באזור התעשיי ברקן?

1.                      בפנינו אחת עשרה תביעות שהדיון בהן אוחד, המתייחסות לתשעה תובעים, ומעלות לדיון שתי מחלוקות משותפות - ראשית, שאלת הדין החל על העסקת התובעים באזור התעשייה ברקן; שנית, זכאות לפיצויי פיטורים בנסיבות בהן נכפה סיום העבודה על המעסיק - לטענתו - בשל מניעות ביטחונית. חלק מהתביעות מעלות שאלות נוספות, כפי שיפורט להלן.

2.                      מטעם התובעים העידו הם עצמם. מטעם הנתבעת העידו מנהלה, מר רפי פרידמן, והקב"ט מר נתנאל בן יוסף.

3.                      להלן עובדות הרקע, כפי שעלו מהעדויות שנשמעו בפנינו:

א.              הנתבעת - ניתוב חברה לניהול ופיתוח בע"מ - הינה חברה פרטית, בבעלותו ובניהולו של מר רפי פרידמן, העוסקת בייצור והרכבה של מרכבים לטנדרים ואוטובוסים, ומוצרים נוספים העשויים מפיברגלס ומתכת.

ב.               התובעים, פלסטינים המתגוררים בשכם וסביבותיה, הועסקו במפעל הנתבעת באזור התעשייה ברקן (להלן גם - אזור התעשייה), בתקופות שונות שתפורטנה להלן לגבי כל אחד מהם.

ג.                התובעים הועסקו ככלל במשרה מלאה, שישה ימים בשבוע.

ד.               מהראיות עלה כי מרבית התובעים הועסקו בתקופה הרלוונטית ללא היתר עבודה כדין, וכי הטעם לכך היה מניעות ביטחונית שמנעה מהם את קבלת ההיתר. למרות עובדה זו, המשיכו תובעים אלה בעבודתם בנתבעת, ונכנסו לאזור התעשייה על סמך אישורים ידניים שהוציאו קב"ט אזור התעשייה ואף הנתבעת עצמה.

ה.              הנתבעת אישרה כי התובעים הועסקו - בכל התקופה שעד מתן פסק דינו של בית המשפט העליון ב בג"צ גבעת זאב (בג"צ 5666/03 עמותת קו לעובד נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 10.10.07) - על פי הדין הירדני (ראו למשל סעיף 18 לתצהיר מר פרידמן בעניינו של מר עמאד חמדי וסעיף 44 לתצהירו בעניינו של מר אמג'ד אבו עישה). הנתבעת הדגישה בהקשר זה כי היא עצמה הייתה צד להליכים ב בג"צ גבעת זאב, והסתמכה בפעולותיה על פסק דינו של בית הדין הארצי, אשר קבע את תחולת הדין הירדני.

ו.                התובעים החתימו כרטיס נוכחות, וקיבלו שכר יומי ששולם להם בסוף כל חודש במזומן או באמצעות המחאה; בחלק מהתיקים חלוקים הצדדים על גובה השכר, כפי שיפורט להלן. לטענת התובעים, מעולם לא קיבלו לידיהם תלושי שכר בגין עבודתם.

ז.                במהלך שנת 2009 או בסמוך לכך החלה הקפדה על דרך כניסתם של פלסטינים לאזור התעשייה, והובהר למנהל הנתבעת (במועדים שיפורטו להלן) כי יש לחדול מהפרקטיקה של הכנסת עובדים על סמך אישורים ידניים.

ח.              במקביל לאמור לעיל, ביום 25.5.09, הגישו 27 מעובדי הנתבעת - וביניהם שמונה מהתובעים שבפנינו - תביעות כנגדה בבית דין זה, לקבלת הפרשי שכר מינימום וזכויות סוציאליות בהתאם לדין הישראלי.

ט.              ביום 18.6.09 הודיע מנהל הנתבעת לשמונת התובעים האמורים, כמו גם עובדים נוספים, כי עליהם לצאת מיידית מאזור התעשייה וממפעלה של הנתבעת נוכח העדרו של היתר עבודה כדין, ונוכח החשש מהטלת קנסות על הנתבעת כתוצאה מהעסקתם. לשמונת התובעים (וככל הנראה גם לעובדים נוספים) נמסר באותו יום המכתב כדלקמן (להלן: מכתב ההוצאה לחופשה):

"מזה כמה חודשים אנו עושים מאמצים לעזור לך להנפיק אישור עבודה, אך לצערנו בלא הצלחה.

כידוע לך העסקתך בלא אישור עבודה היא גם עבירה פלילית שיש עליה עונש מאסר וקנס גבוה, לנו כמעביד.

אני מוציא אותך בזאת לחופשה ללא תשלום, לעת עתה ל - 3 חודשים, עד שתוציא אישור עבודה, ואז נקבל אותך בחזרה לעבודה, אפילו לפני תום 3 החודשים".

                        אין חולק כי איש מהתובעים לא שב לעבודה בנתבעת לאחר מכן.

י.                ביום 24.6.09 הגישו שמונת התובעים האמורים (ועמם עובד נוסף) תביעות נוספות כנגד הנתבעת, ובמסגרתן בקשות למתן צו מניעה זמני, לצורך ביטול הפיטורים והשבתם לעבודה (תיק מוביל עב' 7037/09). התובעים טענו במסגרת תביעות אלו כי פוטרו אך ורק בשל הגשת תביעותיהם ביום 25.5.09.

יא.           ביום 4.8.09 ניתנה החלטת מותב בראשות השופט ד"ר יצחק לובוצקי, לדחות את בקשת התובעים למתן צו זמני בדבר החזרתם לעבודה. בהחלטה צוין כי אין הצדקה למתן צו זמני באשר "הוברר שלתובעים אין היתרי כניסה כדין...". עוד צוין כי " העובדים לא פוטרו על ידי המעביד והלה אף הצהיר כי ככל שיעלה בידו, הרי שהוא מעוניין בהמשך העסקתם... על כן, יחסי עובד ומעביד בין הצדדים נמשכים לעת הזאת על כל המשתמע מכך".

במאמר מוסגר יצוין כי התביעות האמורות (תיק מוביל עב' 7037/09) נמחקו ביום 17.4.11 בשל אי התייצבות התובעים; התובעים הגישו בקשה לביטולו של פסק הדין שניתן בהעדרם, ובהסדר מיום 23.10.11 (שניתן לו תוקף של החלטה על ידי השופט ד"ר יצחק לובוצקי) הוסכם כי המחיקה תיוותר על כנה, כנגד תשלום הוצאות לתובעים שהתייצבו ושכ"ט עו"ד סמלי לבא כוחם. ב"כ התובעים הסביר כי לא היה טעם להותיר את התביעות על כנן כאשר הסעד היחידי שהתבקש בהן הוא החזרה לעבודה, וכאשר ממילא הוגשו כבר התביעות שבפנינו במסגרתן נתבעו פיצויי פיטורים.