מהות סיווגו של מידגם לפי התוספת לתקנות הפטנטים והמדגמים

מ"מ הנשיא )זוסמן( : בשנת 1971 נרשם אצל רשם הפטנסים והמדגמים מדגם מספר 3875 לגבי
"ידית לברז ולסוללת מים עשויה אקריליק ופליז מצופה ניקל כרום מבריק" בסוג 1 לפי
התוספת השלישית להקנות הפטנטים והמדגמים. סוג 1 הנ"ל מכיל מוצרים העשויים ממתכת או
המורכבים בעיקר ממתכת וכן תכשיטים. לימים התחילו המערערים ליצור אותו מוצר ולהשתמש
לצורך עסקם באותו מדגם, אלא שמוצרי המערערים אינם עשויים ממתכת כי אם מפלסטיק ולכן
אין הם נופלים במסגרת סוג 1 לתוספת השלישית הנ"ל.

המשיבה תבעה את המערערים לדין בעילה של הפרת המדגם הרשום על שמה כאמור. לבקשתה נתן
לה השופט המלומד של בית-המשפט המחוזי, על-פי צד אחד, צו-מניעה האוסר על המערערים
להשתמש במדגם הנ"ל לסחורותיהם הם הגם שאין בהם כל חלק של מתכת. המערערים ביקשו לבטל
אה הצו הזמני הנ"ל ולדחות את התביעה גופה על-הסף, אך השופט המלומד לא נעתר להם,
והשאיר את הצו בעינו עד לבירור התובענה גופה. מכאן הערעור לבית-משפט זה על-פי רשות
שניתנה.

על-פי סעיף 1( 30( לפקודת הפטנטים והמדגמים מוסמך הרשם, לפי בקשתו של אדם הטוען
לבעלות על מדגם חדש או מקורי, לרשום את המדגם בהתאם להוראות הפקודה, ואם רשמו,
פרושה על בעל המדגם הגנה החוק כאמור בסעיף 37 לפקודה. סעיף 2( 30( לפקודה מורה כי
אפשר לרשום מדגם מסוג אחד או יותר ובמקרה של ספק הרשם מכריע באיזה סוג יירשם המדגם.
קביעת הסוג אשר בו אפשר לרשום נעשתה בתוספת השלישית לתקנות הנ"ל המאוזכרת בתקנה 6
לתקנות. הואיל ואין ספק בכך שמוצר המשיבה עשוי בעיקרו מחומר מתכתי, בדין נרשם לפי