מהותו של צו הגבלת שימוש והצורך בזיהוי הנכסים לגביהם נדרש הצו

1.         בפני בקשה שהוגשה במעמד צד אחד, למתן צו מניעה האוסר על המשיב לבצע דיספוזיציה בנכסים שברשותו/בבעלותו, בארץ ובחו"ל. בקשה זו היתה ידועה  כבקשה "לצו מרווה (MAREVAׂ) וכיום מוסדרת בתקנה 383 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "הבקשה להגבלת שימוש בנכסים").

הבקשה להגבלת שימוש בנכסים הוגשה בנוגע "לנכסים וזכויות" בלתי מזוהים או ידועים.

2.         הבקשה הוגשה במסגרת תובענה רכושית, אותה הגישה המבקשת נגד המשיב, להצהרה על חלקה בזכויות הרכושיות שנצברו ע"י המשיב במהלך חייהם המשותפים, ובין היתר- זכויות על שמו/ברשותו המצויות מחוץ- לישראל.

3.         במקביל להגשת הבקשה להגבלת שימוש בנכסים, הוגשה בקשה להטלת עיקול על מלוא זכויות המשיב בנכסים רבים המצויים בישראל, ובהם- זכויותיו ב- 2 בתים בהרצליה פיתוח, מספר מגרשים, מניות בחברות, זכויות בבנקים, זכויות בחברות ביטוח ובחברות המנהלות קרנות ורכבים.

4.         נעתרתי לבקשה להטלת צו עיקול ברישום על מלוא זכויות המשיב אשר פורטו בבקשה לעיקולים, פרט לזכויותיו בחשבונות הבנק, וזאת הגם שהעילה הקיימת בשלב זה לכאורה, הנה זכאות המבקשת לשווי מחצית הזכויות בלבד. בין יתר השיקולים שעמדו לנגד עיני, בעת מתן ההחלטה לעיקולים, היו טענותיה של המבקשת בדבר חשש להברחת נכסים בלתי ידועים המוחזקים על ידי המשיב ו/או בעבורו מחוץ לגבולות מדינת ישראל.

5.         במקבילית הכוחות שבין עילת התובענה ליסוד ההכבדה (רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ (לא פורסם) וכן רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר פ"ד נו(1) 529, 533), מצאתי לנכון לעקל את מלוא זכויות המשיב (פרט לאלו המוחזקות בידי בנקים, באמצעותם הוא מנהל באופן שוטף את עסקיו), כמפורט בהחלטתי מיום 9/11/14 בבקשה מספר 2.

6.         אשר לבקשה להגבלת שימוש בנכסים, קבעתי, כי :"הבקשה אינה מגלה את זהות  הנכסים, לגביהם מבוקש הצו. זיהוי זה דרוש בפרט על רקע צו העיקול הנרחב שהוטל על ידי היום.".

7.         בהמשך להחלטתי זו, הגישה היום המבקשת בקשה חוזרת להגבלת שימוש בנכסים, ולפיה: "עותרת לבית המשפט הנכבד בבקשה כי צו המניעה יוטל אף על נכסים שאינם בידיעתה בארץ ובחו"ל, ולמצער אלו המצויים בחו"ל, שמלוא היקפם אינו ידוע למבקשת אך ברור כי הם בשליטתו המלאה של המשיב ו/או מי מטעמו".

8.         בנמקה את סמכותו של ביהמ"ש להיעתר למתן צו הגבלת שימוש בנכסים לא ידועים, טוענת המבקשת, כי :"במתן צו מרווה בתחום דיני המשפחה יש לבחון את מאזן הנוחות על רקע מצב זה של פערי מידע וכוח מובהקים בין הצדדים. במצב מעין זה היה ויתעורר צורך בצמצום או בהגבלת הצו- יכול תמיד המשיב לעתור לבית המשפט הנכבד, לחשוף את מלוא נכסיו ולבקש את הגבלת הצו, ככל הנדרש ועל בסיס תשית עובדתית מלאה".

9.         טיעון משפטי מעין זה, לטעמי חוטא למטרה החקיקתית בבסיס תקנה 383 מכוחה מתבקש צו הגבלת שימוש בנכסים. צו מעין זה נועד ליתן פתרון חלופי לעיקול נכסים, המצויים מחוץ לתחום שיפוטה של הערכאה הדיונית, וזאת ע"י הטלת צו אישי, האוסר על המשיב עצמו לנקוט בפעולה אשר תשנה את מצבת זכויותיו בנכס, אשר אך מפאת מיקומו מחוץ לישראל- לא ניתן לרשום לגביו עיקול [""צו ה-Mareva" הוא סעד חשוב בעולם שבו אנו חיים, עולם שבו גבולות מדיניים הולכים ומאבדים מחשיבותם. כיום במקרים רבים עשוי להופיע בפני בית-המשפט אדם אשר כפוף לסמכות שיפוטו של בית-המשפט, אך עיקר נכסיו נמצאים מחוץ לישראל, משום כך צו עיקול שיוצא כנגד נכסיו המצויים בארץ לא יוכל להבטיח את אפשרות מימוש פסק-הדין לכשיינתן. כדי להתאים את הסעדים הזמניים למציאות חיים זו בא לעולם "צו ה-Mareva" בעל התחולה העולמית"- רע"א 4556/03 צ'רטר נ' ואלד, תק- על 2003 (1) 3302].