פסק דין
מונחות לפני שתי תביעות אשר הוגשו על ידי התובע הוא מושב שיתופי מדרך עוז (להלן: "המושב" או "התובע") נגד הנתבעים, שניהם מתגוררים במושב וחברים בו. התביעות הוגשו בעילה כספית, חוזית, עשיית עושר ולא במשפט וסילוק יד.
הנתבעים, בני זוג לשעבר, התקבלו כחברים במושב בשנת 1985 וקיבלו לרשותם משק שמספרו 3 הידוע גם כגוש 11806 חלקה 4. בין השנים 1985-1988 התגוררו הנתבעים אצל קרוב משפחתם המתגורר אף הוא במושב, זאת משום שלא סיימו את בניית ביתם במשק אשר בבעלותם מסיבות השמורות עימם. החל משנת 1988 התגוררו הנתבעים בנכס בבעלות התובע, "דירה מקצועית", כך מכונה היא במושב, הידועה גם כגוש 11806 חלקה 92 הממוקמת על שטח של כ- 1,200 מ"ר הסמוך למשק אשר בבעלותם.
לימים, נפרדו הנתבעים, הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") המשיך להתגורר בדירה המקצועית ואילו הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") עברה להתגורר בדירה אחרת במושב. לפיכך החל מחודש מרץ 2006 מתנהל אצל התובע חשבון חיובים נפרד בגין הדירה המקצועית על שם הנתבע בלבד.
התביעה הראשונה - 19258-05-09
התביעה הראשונה הוגשה נגד הנתבעים שניהם על סך של 82,285 ₪ כאשר סכום החוב המשותף המיוחס לנתבעים עומד על סך של 19,885 ₪ ואילו חובו של הנתבע לבדו עומד על סך של 62,400 ₪.
התובע טוען כי הנתבעים לא שילמו דמי שכירות בגין הדירה המקצועית וצברו חוב גדול, חרף ההתראות אשר נשלחו אליהם, לא פעלו הנתבעים לסילוק החוב ומכאן התביעה.
כמו כן, טען התובע כי הנתבעים מלבד דמי שכירות, לא שילמו את התשלומים השוטפים הנגבים מכל חבר במושב כגון תשלומים עבור צריכת מים פרטית וצריכת מים חקלאית, דמי חכירה עבור המשק אשר בבעלותם, דמי חבר מוניציפאליים אשר נגבים מכל החברים במושב ותשלומי ארנונה.
אשר על כן פנה התובע לבית המשפט בתביעה לחיוב הנתבעים בסכום החוב אשר נצבר ולשם סילוק ידו של הנתבע מהדירה המקצועית. התובע ציין בכתב תביעתו כי מסכום החוב אשר נצבר לחובתם של הנתבעים זוכה מידי תקופה סכום שהתקבל ממכירת יבולי פלחה מהשדות המצויים בתחומי המושב ואשר מעובדים באופן משותף ותמורתו מחולקת באופן שווה לכל החברים במושב. לפיכך סכום התביעה הינו לאחר זיכויים שוטפים בגין תמורת יבולי הפלחה המשותפים.
התובע והנתבעת 2 הגיעו להסכם פשרה אשר קבל תוקף של פסק דין ביום 4.10.11 על ידי המותב הקודם אשר דן בתיק, לפיו הנתבעת תשלם סך של 6,748 ₪ לסילוק החוב בגין צריכת מים פרטית שלה בלבד ומחצית מהחוב המשותף הנצבר על המשק משותף לשני הנתבעים.
הנתבע הגיש כתב הגנתו, במסגרתו טען, בין היתר, כי המשק אשר הוקצה לו בעת קבלתו למושב, לא כלל בית מגורים, להבדיל מנחלות שהוקצו לאחרים ומשכך, ולאחר שהוברר לו כי כל בעל משק זכאי לבית מגורים, אזי הנכס המושכר הינו תחליף לבית המגורים אשר לו הוא זכאי. במצב דברים זה, כך טען הנתבע, לא חלה עליו כל חובת תשלום דמי שכירות. לחילופין טען התובע כי דמי השכירות הינם מופרזים ודינם להתבטל (סעיף 18 לכתב ההגנה). עוד טען הנתבע, כי אין לו עדרי בקר הצורכים מים ואין הוא מגדל גידולים חקלאיים אשר בגינם צורך מים בכמות העולה על שימוש ביתי וכי תשלומי המים בהתאם לצריכה הביתית מקוזזים מהתמורה המתקבלת מיבולי הפלחה (סע' 14 לכתב הגנה).
התביעה השנייה - 36203-10-11
תביעה זו הוגשה על ידי התובע כנגד הנתבע בלבד והיא נוגעת לחוב המצטבר משכר דירה העומד על סך של 43,200 ₪ מיום הגשת התביעה הראשונה בתאריך 7.5.09 ועד ליום 30.8.11, שלאחריו הוגשה התביעה השנייה. לטענת התובע, עד חודש מרץ 2006, המועד בו נפרדו בני הזוג, שלמו בני הזוג את דמי השכירות החודשיים ואילו ממועד פרידתם, לא משלם עוד הנתבע את דמי השכירות החודשיים לפיכך נצבר בכרטיסו חוב אשר גדל בהתמדה. אשר על כן, עתר התובע לחיוב הנתבע בסכום החוב וכן לסילוק ידו מן הדירה המקצועית.
אחר שהוגשו תצהירים הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יגישו סיכומים ללא חקירת עדים ובית המשפט ייתן פסק דין מנומק על בסיס כתבי הטענות, התצהירים והסיכומים אשר הוגשו לתיק. משהוגשו סיכומי הצדדים, בשלה העת ליתן בתיק פסק דין.
דיון והכרעה
טענתו המרכזית של הנתבע בתצהירו נוגעת להבטחה, כך לטענתו, אשר קיבל, כי הדירה המקצועית תימסר לו ולאשתו דאז, בלא תשלום, זאת בשל העובדה כי בנחלה שאותה רכשו לא היה בית מגורים. משכך, לטענתו, אין הוא חב בתשלום דמי שכירות עבור הדירה המקצועית.
אין בתצהיר כל טענה לכפירה בסכומי החיובים הנוספים ובכך יש משום אי עמידה על הטענות אשר הועלו ביחס לכך בכתב ההגנה והתייחסות לעניין תינתן בהמשך.
מעמדו של הנתבע ב"דירה המקצועית"
הנתבע טוען בתצהירו, כאמור, כי קיבל את הדירה המקצועית למגוריו תוך התחייבות מצד חברי הועד באותה התקופה, בשנת 1988, כי הדירה מהווה פיצוי על כך שבנחלה שאותה קיבל באותו מועד עם עוד תשעה חברים חדשים, אין בית מגורים. לדבריו, הועד סירב לרשום את הדירה המקצועית בבעלותו כדי למנוע מחלוקות במושב והוא אף לא שילם מאומה בגין הדירה המקצועית באותן שנים. רק בחלוף כעשר שנים, בשנת 1997 לערך, נדרש להתחיל לשלם דמי שכירות.
הנתבע אינו מציין שמותיהם של אותם חברי ועד, לא הוגשו תצהירים מטעמם של אלה וטענותיו ביחס לאותן התחייבויות אשר ניתנו לו על פי הטענה בעל פה, הינן טענות כלליות.