מדינת ישראל נ' קואן

           שני עררים לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט י' טופף) במ"ת 10502-04-17 מיום 19.12.2017 בגדרה נעתר בית המשפט לבקשת המשיב בבש"פ 9992/17 והעורר בבש"פ 217/18 (להלן: המשיב), העצור בפיקוח אלקטרוני, לאפשר לו לצאת מידי יום לעבודה בפיקוח אביו, בכפוף לתנאים מגבילים.

1. כנגד המשיב ונאשם נוסף הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 10577-04-17), המייחס למשיב שתי עבירות של סחר בסם מסוכן לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על פי כתב האישום, בשתי הזדמנויות שונות הציע המשיב לסוכן משטרתי (להלן: הסוכן) לרכוש סם מסוג קוקאין. על פי האישום הראשון, ביום 8.12.2016 מסר המשיב לסוכן 20 גרם קוקאין בתמורה לסך של 12,000 ש"ח. על פי האישום השני, ביום 15.12.2016 קיבל המשיב מהנאשם הנוסף חבילה ובה 60.1 גרם קוקאין, אותה מסר לסוכן בתמורה לסך כולל של 32,500 ש"ח.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בבש"פ 9992/17 והמשיבה בבש"פ 217/18 (להלן: העוררת) בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות, וכי מתקיימת עילת מעצר בדמות מסוכנות, אשר מתחזקת נוכח עברו הפלילי של המשיב ובשל סוג העבירות המיוחסות לו.

3. בדיון שהתקיים ביום 18.5.2017 הסכים בא כוח המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, ולבקשתו הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר מעצר בעניין המשיב. כפי שעולה מהתסקיר, שהוגש ביום 6.6.2017, התרשם שירות המבחן כי למשיב עמדות בעייתיות כלפי החוק וכי הוא מנהל קשרים שוליים, ולפיכך לא ניתן לשלול סיכון להישנות ההתנהלות העבריינית. לצד זאת, התרשם שירות המבחן כי המפקחות המוצעות (אמו, אחותו ואשתו של המשיב) מהוות גורמי סמכות עבורו ונמצאו מתאימות למשימת הפיקוח, ועל כן הומלץ על שחרורו לחלופת מעצר בפיקוחן ועל העמדתו בצו פיקוח מעצר למשך שישה חודשים. לאחר דיון נוסף, בהוראת בית המשפט, הוגש תסקיר משלים בו נבחנה אפשרות מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, ובו חזר שירות המבחן על התרשמותו מהמפקחות המוצעות, והמליץ על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בבית אמו, ובפיקוחן של אמו, אחותו ואשתו.

4. בדיון שהתקיים ביום 18.6.2017, לאור המלצת שירות המבחן, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני, וזאת בכפוף לתנאים, ביניהם הפקדה כספית בסך כולל של 100,000 ש"ח, שישולמו בשלוש פעימות: 20,000 ש"ח במועד הוראת המעצר, ושארית הסכום בשתי פעימות שוות בחודשיים שלאחר מכן.

5. מיום 18.6.2017 ועד למועד בו הוגש הערר שלפניי הגיש המשיב מספר בקשות להפחתת סכום ההפקדה ולדחיית מועדי התשלום. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשות באופן חלקי והורה, בשורה של החלטות על שינוי פריסת התשלומים, חרף התנגדות העוררת. כמו כן, הגיש המשיב בקשות לשינוי מקום מעצרו ולפתיחת חלונות בפיקוח האלקטרוני באופן שיאפשר לו להשתלב בעבודה בקו חלוקה של כלים חד פעמיים לצד אביו. בתסקיר משלים מיום 13.11.2017 המליץ שירות המבחן כי המשיב ישתלב באופן הדרגתי בעבודה עם אביו, משמצא כי האחרון מהווה דמות משמעותית ומציבת גבולות עבורו. בדיון שהתקיים ביום 13.11.2017, משלא עמד המשיב במועדי ההפקדות שנקבעו, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לתת למשיב הזדמנות נוספת בטרם יידרש לבקשת העוררת להשיבו למעצר מאחורי סורג ובריח.

6. ביום 23.11.2017 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לאפשר את יציאתו לעבודה בפיקוח אביו. בתוך כך נקבע כי: "משמעות הדבר ביטול המעצר בפיקוח אלקטרוני ואיני סבור כי מי שאינו עומד בתנאים עליהם הורה בית המשפט זכאי לקבל בשלב זה את האמון באופן של שינוי משמעותי בתנאים בדרך של ביטול האיזוק האלקטרוני". עם זאת, לאחר שהמשיב הפקיד 40,000 ש"ח מתוך סכום של 100,000 ש"ח שנקבע, הורה בית המשפט על הפחתת סכום ההפקדה לסך של 60,000 ש"ח, משהתרשם מהקשיים שחווה המשיב בגיוס הסכום שנקבע. המשיב הגיש ערר על ההחלטה לבית משפט זה (בש"פ 9460/17). ביום 11.12.2017 הורתה השופטת י' וילנר, בהסכמת הצדדים, כי הדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיתקיים דיון לגופו של עניין בבקשת המשיב לצאת לעבודה, אף שטרם השלים את הפקדת הפיקדון.

7. ביום 19.12.2017 התקיים דיון נוסף בבית המשפט המחוזי, בסופו נעתר בית המשפט לבקשת המשיב לצאת לעבודה לצד אביו, בפיקוחו המלא של האחרון ובכפוף לחתימתו על ערבות צד ג'. נקבע כי שעות העבודה הינן 9:00 עד 17:00 בימים א' – ה' ו-9:00 עד 15:00 ביום ו', וכי מלוא שכרו של המשיב ישמש לתשלום יתרת דמי הפיקדון. על החלטה זו נסבים העררים שלפניי.

8. בערר 9902/17 מיום 21.12.2017 מבקשת העוררת להותיר את המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני מלא ללא אפשרות יציאה לעבודה. העוררת טוענת כי אישור יציאתו של המשיב לעבודה נוגד את ההלכה לפיה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ישוחרר לחלופת מעצר מי שהואשם בסחר בסמים. לשיטתה, מתן האפשרות למשיב לצאת ממקום מעצרו לשעות כה רבות במשך היום נוגדת את תכליתו של מעצר בפיקוח אלקטרוני, המיועד לנאשמים מסוכנים שאינם מתאימים לשחרור לחלופת מעצר. זאת, בפרט לנוכח חלקו הפעיל והמשמעותי של המשיב בביצוע עסקאות הסחר, עברו הפלילי, ובשים לב כי מדובר בעבודה במקומות לא מוגדרים, הכוללת נסיעות בכל רחבי גוש דן.