מדינת ישראל נ' פלוני

עם תום שמיעת הראיות וסיכומי הצדדים, הורה בית המשפט על זיכוי הנאשם. כעת, מפורטים הנימוקים לזיכוי.

רקע

1.כתב האישום מייחס לנאשם עבירות תקיפת בת זוג – לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ואיומים – לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 15.2.2017, לאחר ויכוח בין הנאשם לבין אשתו פלונית (להלן: "המתלוננת"), תקף אותה הנאשם בכך שהיכה בשפתיה וכן איים עליה בכך שאמר לה: "אל תתני לי לעשות את מה שאני לא רוצה לעשות".

2.הנאשם כפר במיוחס לו, וטען כי כל שהתרחש הוא ויכוח בין השניים. לפיכך, נשמעו ראיות.

במסגרת פרשת התביעה, העידה המתלוננת וכן הוגשו בהסכמה מסמכים בהם דו"חות פעולה, מזכרים, הודעת הנאשם, הודעת שכנה בשם ק.פ (להלן: "השכנה") ועימות בין הנאשם לבין מתלוננת.

במסגרת פרשת ההגנה העיד הנאשם בעצמו וכן הוגשו דו"ח פעולה ומזכר.

טיעוני הצדדים

3. ב"כ המאשימה טען, כי יש לקבל את עדותה של המתלוננת, המוצאת חיזוקים בהחלטתה לעבור למקלט לנשים מוכות לאחר המקרה. חיזוק נוסף טען ביקש ב"כ המאשימה למצוא בעדות שכנתה של המתלוננת, קרן, אשר שמעה ממנה על האלימות מיד לאחר המקרה וכן הבחינה במצבה הנפשי. כמו כן, טען ב"כ המאשימה כי הנאשם לא סיפק כל הסבר לכך שהמתלוננת מסרה תלונה לגבי אלימות ברף נמוך בלבד, זאת ככל שהדברים לא התרחשו. בהתאם, טען ב"כ המאשימה כי יש להרשיע את הנאשם.

4.ב"כ הנאשם היפנה לרקע שאינו שנוי במחלוקת, לפיו מעולם לא היו אירועי תקיפה או איומים בטרם המקרה המיוחס בכתב האישום, וכן העלה תמיהה לגבי פניית המתלוננת לשירותי הרווחה בטרם אותו מקרה, כאשר הנאשם הוא שביקש להתגרש ממנה. לגבי האירוע, טען ב"כ הנאשם כי המתלוננת מסרה מספר גרסאות שונות, במועדים שונים, לגבי פרטי המקרה וכן הוסיפה נסיבות מחמירות שלא נמצא להן כל בסיס, כגון קיום יחסי מין בכפיה על ידי הנאשם וכן החזקת סכינים מאיימים. לפיכך, עתר לזיכוי הנאשם.

דיון והכרעה

5.למעשה, המתלוננת והנאשם הם המשתתפים ועדי הראיה היחידים לאירוע המיוחס בכתב האישום. בהתאם לעדות המתלוננת, בתם הקטינה היתה ב****, השכנה פגשה בה לאחר האירוע וכך אף השוטרים שהגיעו למקום. מכאן, אף בהתחשב בקיום ראיות נוספות העשויות לחזק או לכרסם את עוצמת עדות המתלוננת, הרי שמסד הראיות לגבי שתי העבירות המיוחסות לנאשם הוא עדויות המתלוננת והנאשם.

בפתח הדיון, אציין את התרשמותי הבלתי אמצעית מהשניים: לאורך כל עדותה בבית המשפט, עדות ממושכת ביחס לאירוע הקצר, העידה המתלוננת באופן אסרטיבי ונחוש, אף כשעומתה עם סתירות רבות בין גרסאותיה השונות להן סיפקה מענים בלתי הגיוניים. כך, הפנייתה לדברים מפורשים שכתב שוטר מפיה, אשר אינם עולים בקנה אחד עם עדותה או גרסה אחרת, נענו בתשובה: "כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה" (עמ' 9 ש- 12 לפרוט'), וכך לעיתים נמנעה מלמסור הסבר (עמ' 12 ש- 27 לפרוט'). לא מצאתי כל קושי או בעיה בשליטת המתלוננת בשפה העברית, לאור עדותה הקולחת תוך שליטה מלאה בעברית. לצד זאת, התנהלותה לאורך כל העדות, היתה בוטחת ופסקנית, גם כשמסרה גרסאות סותרות ובעייתיות, כפי שיפורט בהמשך. בנוסף, התרשמתי בהחלט מניסיונה של המתלוננת להעצים את הרקע לאירוע, ללא ביסוס ראייתי, תוך מתן גרסאות משתנות, באופן המוסיף ומכרסם במהימנותה. כל אלה, הותירו רושם בלתי מהימן, המקשה לקבל גרסה מסוימת של המתלוננת.