מדינת ישראל נ' טויל

           בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), ב-90 ימים החל מיום 18.3.2018 או עד למתן פסק הדין בת"פ 40227-06-17 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.

הרקע לבקשה והליכי המעצר

1. ביום 18.6.2017 הוגש כנגד ארבעת המשיבים ושלושה נוספים (להלן יחד: הנאשמים) כתב אישום בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. כתב האישום, בנוסחו המתוקן מיום 1.8.2017, מייחס למשיבים עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); ייצור, הכנה והפקת סם מסוכן, לפי סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים); החזקת כלים המשמשים להכנת סם מסוכן, לפי סעיף 10 לפקודת הסמים; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודת הסמים; והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

           על פי עובדות כתב האישום המתוקן, עובר ליום 4.6.2017 קשרו הנאשמים קשר לייצר סם מסוכן מסוג קנבוס (להלן: הסם). במסגרת הקשר ולשם קידומו הנאשמים שוחחו ביניהם בטלפון, קיימו מפגשים, קיבלו לידיהם את צמחי סם, והצטיידו באמצעים לייבוש ולייצור הסם. בנוסף, לשם קידום הקשר שכרו המשיב 1 והנאשם 5 רכב. ביום 4.6.2017, שכר המשיב 2 ואדם נוסף דירה במושב אחיטוב (להלן: הדירה). בהמשך אותו היום, הצטרפו יתר המשיבים ואחרים למשיב 2 בדירה, והובילו אליה את הסם וכן ציוד לשם ייבושו והפצתו, במטרה להקים בדירה מעבדה לייצור הסם. בהמשך אותו יום וביום שלמחרת, הקימו הנאשמים בדירה מעבדה לייצור הסם (להלן: המעבדה). מאותו שלב ייצרו הנאשמים את הסם במעבדה. ביום 5.6.2017 שהו המשיבים והנאשמים 5 ו-7 במעבדה ועסקו בייצור הסם, במשקל 84.6 ק"ג נטו, עד למעצרם באותו יום. עם הגעת כוחות המשטרה למקום פתח המשיב 3 את החלון והוציא ממנו את פלג גופו העליון במטרה להימלט, אולם לאחר שהבחין בשוטר שנמצא באותה עת מתחת לחלון שצעק לעברו, נכנס חזרה למעבדה. עם כניסת השוטרים למעבדה רצו המשיבים והנאשם 7 ברחבי הדירה, במטרה להימלט מהשוטרים.

המשיב 3 הוא תושב הרשות הפלסטינאית שהה בישראל ללא היתר שהייה כדין, והוא מואשם בנוסף בעבירה של שהייה בלתי חוקית לפי סעיפים 12(1) ו-12(4) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. בבקשה נטען כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של המשיבים; כי בעניינם קמה עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, כיוון שהם מואשמים בעבירות סמים; כי מסוכנותם של המשיבים נלמדת מעובדות כתב האישום; כי המשיבים ניסו להפריע לשוטרים בעת המעצר ולברוח מהדירה, מה שמעצים את החשש כי שחרורם יוביל לשיבוש או להתחמקות מהליכי משפט; וכן כי מסוכנותם מתעצמת נוכח העבר הפלילי של חלקם – ביניהם המשיבים 4-1. לנוכח כל האמור, נטען כי בעניינם של המשיבים אין כל חלופה המבטיחה את מטרות המעצר.

3. ביום 4.7.2017 נערך דיון בבית המשפט המחוזי במסגרתו הסכימו באי כוח המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ובסופו הורה בית המשפט על עריכת תסקיר בעניינם.

4. לקראת הדיון שנקבע ליום 20.7.2017 הוגשו תסקירים בעניינם של המשיבים 1, 2 ו-3.

           בתסקיר המעצר בעניינו של המשיב 1, התרשם שירות המבחן כי הלה החל לנהל אורח חיים שולי והתמכרותי בגיל צעיר, כי הוא מתקשה לשמור על יציבות במישור חייו ולהציב לעצמו גבולות, וכן כי עברו הפלילי אינו מהווה גורם מרתיע עבורו, ומשכך התרשם מקיומו של סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות. חרף זאת, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב 1 לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלאים בביתו של קרוב משפחה במושב נופח, וכן על העמדתו בפיקוח מעצר למשך שישה חודשים ושילובו בהליך טיפולי.