החלטה
כנגד נאשם מס' 2 - נהג אוטובוס שהסיע ילדים - הוגש כתב אישום חמור המייחס לו עבירות של התנהגות בלתי הולמת שהופנתה נגד חלק מהנוסעים - ילדים יוצאי אתיופיה, נטען כי הנהג אמר לילדים את המשפטים הבאים:
"אתם מסריחים כל פעם שאני נכנס למרכז הקליטה יש ריח , המנהג שלכם הוא לחפש דברים בזבל, אתם אמורים לכבד אותי אני הייתי בארץ לפניכם תשימו בושם לפני שאתם עולים להסעה אף אחד לא מוכן לעמוד לידכם בגלל שיש לכם ריח תחזרו לאתיופיה". בנוסף נטען בכתב האישום כי הפלה את הילדים ממוצא אתיופי בכך שדרש מהם לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס שלא בנוחות ובבטחה.
ביום 28/5/13 נשמעה תשובתו של הנאשם לאישום. הנאשם לא היה מיוצג, הודה באמירת חלק מהמשפטים שיוחסו לו וכפר באחרים. ביקשתי מהצדדים לצאת מהאולם ולשוחח ביניהם וכך עשו. בעקבות השיחה הסתבר למאשימה מפי הנאשם כי הפרקליטות הגישה כתב אישום בגין אותה מסכת עובדות, כאשר העבירות המיוחסות לנאשם הן מתחום דיני העונשין.
הלכה פסוקה היא שיש להגיש נגד נאשם שעבר מעשה או מחדל באירוע אחד, כתב אישום אחד הכולל את כל העבירות הנגזרות מאותו מעשה או מחדל, ולא לפצל הדיון, אף כי באופן תיאורטי ניתן הדבר ואין בכך משום כפל אישום או סיכון כפול (ראה "הלכת נכט" ופסקי הדין מאוחרים לה, כמו ).
למעשה הייתי אמורה לקבוע התיק להוכחות, שכן ניתנה תשובה לאישום, אולם בהמלצתי, ביקשה המאשימה לקבוע התיק לתזכורת וכך הודיעה לפרוטוקול: "אבקש לדחות הדיון על מנת לשקול לצרף או להגיש כתב אישום מאוחד כנגד הנאשמים לבית המשפט השלום". כאמור, המידע בדבר כתב אישום נוסף הגיע לידי ב"כ המאשימה מידי הנאשם עצמו, אשר לא הביע כל התנגדות לדחייה לצורך הצירוף, מה עוד שבתיק בבימ"ש שלום הוא ייוצג ע"י עו"ד.
רצוי היה שמלכתחילה "יד ימין תדע מה עושה יד שמאל" ובאומרי זאת כוונתי לפעילות הפרקליטות ביחס לפעילות משרד התחבורה, יחד עם זאת, אין מניעה לצרף אישומים בהסכמת הצדדים או ברשות בית המשפט לתקן כתב אישום, בין אם מסר הנאשם תשובתו ובין אם לאו, שהרי הצדק, היעילות ואף טובת הנאשם, רצוי כי העדים ומסכת העובדות תתברר פעם אחת בפני ערכאה אחת.
מכל ההשתלשלות המפורטת לעיל, כפי שפורטה גם בפרוטוקול האחרון, ברור כי לא הייתה למאשימה כל כוונה לחזור בה מאישום, שהרי לא השתנה דבר בנוגע לטיב הראיות לכאורה המצויות ברשותה, המאשימה ביקשה למצות ההליכים נגד הנאשם וביקשה תזכורת על מנת לברר עם הפרקליטות אודות האישום הנוסף. אלא מאי, ניסוחה הרשלני של הודעת משרד התחבורה שהוגשה בתיק שלפני, גרמה לבוקה ומבולקה בחסות סדרי הדין הפלילי. המאשימה רשמה בהודעתה כי לא ניתנה תשובה לאישום, וכי החזרה מאישום היא בהסכמת הצדדים, וזאת בנוסף לעצם ניסוח הכותרת השגויה של בקשתה (חזרה מאישום ולא תיקון כתב אישום). מעשיה הרשלניים של המאשימה הביאו להגשת ערעור על ידי הנאשם, קבלתו וביטול החלטתי "כמבוקש" על אותה בקשה, וזאת תוך חיוב המאשימה בהוצאות.
משבוטלה החלטתי ע"י ביהמ"ש לערעור, רשאית היתה המאשימה לבקש מבית המשפט לחזור בה מהבקשה ולהותיר את כתב האישום על כנו. אני נעתרת לבקשה חליפית זו של הנאשמת, וקובעת התיק לישיבת הקראה נוספת.
איני מקבלת את טענת הסנגור לפיה בית המשפט המחוזי הגביל סמכותו של מותב זה בהחלטותיו. צודק ב"כ המאשימה כי לא ניתן להחזיק החבל משתי קצותיו, מצד אחד לעמוד על כך שהבקשה לחזרה מאישום תיוותר על כנה, כאילו האמור בה אמת (חזרה מאישום בהסכמת הצדדים) ומנגד לטעון כי היא שגויה, רשלנית ואפילו שקרית. לבית המשפט יש סמכות ליתן כל החלטה הנראית לו צודקת בנסיבות הענין וכל עוד התיק תלוי ועומד ולא ניתנה בו כל הכרעה (כאמור החלטתי המבטלת כתב אישום כמבוקש בוטלה).
איני מקבלת הטענה כי זכויות הנאשם קופחו, הסנגור לא הצביע בפני על כל פגיעה כזו, לכל היותר נגרם עיכוב בן חצי שנה, גם בהנחה שאינה מובנת מאליה, כי העיכוב הוא לרעת הנאשם ולא לטובתו, הרי עיכוב זה נוצר ביוזמתו של הנאשם באמצעות סנגורו, שלא מחל על הפגמים בנוסח ההודעה ומנע איחוד הדיון בבית המשפט השלום. מכל מקום, על רשלנותה של המאשימה בהתנהלותה קיבל הנאשם פיצוי בהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי.
סדרי הדין אינם קרדום לחפור בו ואינם העיקר. "הרצון ואף החובה השיפוטית להגן על זכויות נאשמים, אין משמעה ניצול כל טענה טכנית לביטול הליכים פליליים מעיקרם" (ע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל מיום 11/2/09), ראה גם אותו ביטוי מפורסם שהוטבע בע"פ 1/48 סילבסטר, ע"י כב' השופט זמורה, כשרק החלה להתעצב ההלכה הפסוקה במדינת ישראל, לפיה הדיון הפלילי אינו משחק אשקוקי (שחמט) שבו מהלך אחד לא נכון קובע את גורלו של המשחק. השווה גם הלכות בית המשפט העליון המתייחסות למחדלי חקירה ומתי הם יביאו לזיכויו של נאשם (במקרה של פגיעה מהותית בזכויות הנאשם) וכן השווה להלכות בענין זיכויו של הנאשם בשל מחדלי המאשימה באי התייצבות עדים. (ראה עפ"ת (ים) 56621-10-13 מדינת ישראל נ' דוויק מיום 25/12/13 והאסמכתאות המפורטות שם). הנה כי כן, מדובר בראייה כוללנית ועקבית לפיה על בית המשפט לעשות משפט צדק ולמחול על תקלה טכנית כזו או אחרת, ובלבד שאין בה כשלעצמה כדי לפגוע באופן מהותי בזכויות הנאשם. זה הכלל בעת שמיעת הראיות ובטרם הכרעת הדין, על אחת כמה וכמה במקרה שלפני, כשהראיות טרם החלו להישמע.
לסיכום
אני נעתרת לבקשתה החליפית של המאשימה לחזור בה מהודעתה השגויה, קובעת התיק ליום 13/2/14 שעה 12:45 לישיבת הקראה נוספת, בה יוכל הנאשם לתקן תשובתו או להוסיף עליה וייקבע מועד להוכחות. אם בדעת סנגורו לטעון טענות מקדמיות, עליו לעשות כן בבקשה בכתב עד לא יאוחר מיום 1/2/14.
על אף כל האמור לעיל, להבנתי, אם ההוכחות בתיק הפלילי טרם החלו להישמע, לא סגורה הדלת בפני המאשימה להסכים עם הסנגור על תיקון כתב האישום בתיק הפלילי או להגיש בקשה לתיקון כתב האישום על אף התנגדותו, ורק אם בית המשפט השלום לא ייעתר לבקשה, כי אז לא יהא מנוס והתיק ינוהל בנפרד בפני.
קובעת התיק להקראה נוספת, ליום 13/2/14 שעה 13:00
ניתנה היום, י"א שבט תשע"ד, 12 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.