מדינת ישראל נ' ד'

רקע

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של גידול סמים מסוכנים, החזקה בסמים לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית, בניגוד לסעיפים 6, 7(א)+7(ג) סיפא ו- 10 סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, (נוסח חדש) התשל"ג-1973.

    

   על פי עובדות כתב האישום המתוקן ביום 19.1.16 החזיק הנאשם במקומות שונים בביתו בסם מסוכן מסוג קנביס במשקל 1.64 ג' ומסוג חשיש במשקל 0.71 ג' וגידל בביתו שתילי קנביס בשלושה עציצים קטנים, והכל ללא היתר כדין. לצורך גידול הסמים החזיק הנאשם בביתו יריעת בד שחורה מונחת בצורת אוהל, מנורות לד, מד טמפרטורה, מאוורר, מד זמנים, מזרקים, 2 גלונים, צינור אוורור, שק דישון, גליל, 20 מוטות מתכת, 6 בקבוקי דישון, משקל.

    

2. ביום 19.2.18, לאחר שהנאשם הודה והורשע, ביקש בא כוחו להפנותו לשירות המבחן כדי שתיבחן שאלת ההרשעה. המאשימה הודיעה כי עמדתה למאסר בפועל וענישה נלווית וכי אינה מחויבת להמלצת התסקיר.

    

   תסקיר שירות המבחן

3. בתסקיר מיום 30.8.18 סקר שירות המבחן את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם. הנאשם בן 33, רווק, בוגר 12 שנות לימוד עם בגרות חלקית, עובד משנת 2007 בחברה **** . ממכתב מעסיקו עולה כי הינו עובד מסור ומוערך ותיק פלילי עלול להוות מכשול להשתתפותו בפרויקטים מסוימים. מהתסקיר עולה כי הנאשם צרך בסמים באופן קבוע מגיל 25 וכי לדבריו מאז החל ההליך המשפטי נמנע לחלוטין מסמים, שכן חווה את ההשלכות האפשריות בעיקר בתחום התעסוקתי. הנאשם מסר שתי דגימות שנמצאו נקיות משרידי סם. לדבריו גידל הסמים כדי להימנע מקשר עם גורמים עבריינים, שירות המבחן סבר כי יש מקום לבחון קיומם של צרכים טיפוליים והפנה הנאשם ליחידה לטיפול בהתמכרויות באשקלון. גם שם מסר דגימות שנמצאו נקיות מסם, מהאבחון שנערך לו עלה כי לא פיתח תלות רגשית וגופנית לסם, ולאור עמדתו כי אינו חש צורך בטיפול, הוחלט שלא לשלבו בטיפול. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה לראות את הפגיעה בסדר החברתי שנגרמה ממעשיו ומתקשה לבחון את בחירותיו, והעריך כי קיים סיכון להישנות התנהגות פורצת גבולות ולהמשך שימוש בסמים. עם זאת שירות המבחן התרשם כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, נעדרי דפוסי התנהגות עבריינית, נעדר עבר פלילי, ועל מנת שלא לפגוע בפרנסתו ובדימויו העצמי, המליץ שירות המבחן על ביטול הרשעתו ועל הטלת צו של"צ והתחייבות.

    

   טיעוני הצדדים

4. ב"כ המאשימה הפנתה לחומרת העבירות, לערכים המוגנים שנפגעו, לדבריה מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא בינונית. לשיטתה מתחם העונש ההולם נע ממאסר קצר ועד 8 חודשי מאסר, הפנתה לפסיקה רלוונטית. לטענת המאשימה בהעדר הליך שיקומי אין הצדקה לסטות ממתחם העונש ההולם. על כן עתרה המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ברף הבינוני של המתחם, מאסר מותנה, קנס ופסילת רישיון בפועל ועל תנאי.