מדינת ישראל נ' ב.

ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט קמא (כבוד השופטת כרמית פאר-גינת) מתאריך 13.6.17, במסגרתה זוכה המשיב מהעבירה שיוחסה לו – שימוש בטלפון בזמן הוראת נהיגה, לפי ס' 16(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

בכתב האישום נטען כי בתאריך 21.4.16, בעת שהמשיב הורה נהיגה, הוא עשה שימוש בטלפון וזאת בניגוד לס' 16 (ב) לעיל לפקודה שזה נוסחו:

16.(א)לא יעסוק אדם בהוראת נהיגה, אלא ברשיון מאת רשות

 הרישוי ובהתאם לתנאים שנקבעו.

(ב)מי שבידו רישיון להוראת נהיגה לא ישתמש, בשעת הוראת נהיגה, בטלפון קבוע או נייד, אלא באמצעות דיבורית;

בסעיף זה –

"דיבורית" – התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו, ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;

"טלפון" – מכשיר המיועד לתקשורת שיש בו לחצנים לחיוג.

במועד ההקראה כפר המשיב בכל עובדות כתב האישום (ר' הפרוטוקול מתאריך 8.9.16 וכן ההחלטה בבקשה לתיקון פרוטוקול מאותו מועד). משמע, המשיב כפר בכך שבידו רישיון להוראת נהיגה וכן כי "בשעת הוראת נהיגה" דיבר בטלפון שלא באמצעות דיבורית.

מטעם המערערת העידה בפרשת התביעה רס"ב אסולין שערכה את דו"ח הפעולה ת/2 ממנו עלה כי הבחינה במשיב יושב במושב הקדמי ימני בתוך רכב שעליו "כובע" (שלט לימוד הנהיגה) כשהוא משוחח בטלפון ללא דיבורית ולצדו ישבה נהגת הרכב. השוטרת "עצרה" את הרכב, קיבלה את פרטי הנהגת וכן רשמה את תגובת המשיב שנגעה בעיקרה לשימוש בטלפון.