מדינת ישראל נ' א. ושאחי הנדסה ובניה בע"מ ואח'

החלטה

זוהי החלטה בבקשת ב"כ הנאשמים לזכות את הנאשמים כבר בשלב זה מכל אשמה, לאור טענותיהם כי "אין להשיב לאשמה".

בפסק הדין המנחה של בית המשפט העליון בעניין מדינת ישראל נ' כחלון (ע"פ 732/76, פד"י לב(1), 170 נקבע כי:"בית המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה שלפיה אין להשיב לאשמה אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן ו הקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא כדברי בית משפט העליון בע"פ 28/49 הנ"ל ראיות במידה, היוצרות אותה מערכת הוכחות ראשונית המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע), מן התביעה לנאשם". בספרו של י. קדמי על סדר הדין בפלילי, חלק שני , כרך א', עמ' 1444 , נאמר עוד כי על בית המשפט לפסוק כי אין להשיב לאשמה רק במצב בו:"גם אם ינתן מלוא האמון , ויוענק להם מלוא המשקל הראייתי במצב זה אין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן שהרי אין לו ממה להתגונן".

השאלה שנשאלת הינה האם הובאו ראיות בסיסיות, גם אם דלות, להוכחת יסודות העבירה, וככל שכן – דין הבקשה להידחות.

לטענת ב"כ הנאשמים, התביעה היתה צריכה להוכיח למעלה מכל ספק סביר שאותם 8 עובדים היו עובדיה של חב' ושחי. לדבריו, לא הובאה כל ראיה של ממש, לא מהכתובים ולא מעדותם של שלושת החוקרים, מה גם שהיום לא זוכרים שום דבר מאותו אירוע, שקושר את חב' ושחי לאותם שמונה עובדים, אלא רק מהמסמכים שנרשמו. לדברי ב"כ הנאשמים, כל הראיות שהוגשו מראים שהנשאמים לא קשורים לנאשמת: העובדים נתפסו בעבודות שלא מן העבודות שהנאשמת התחייבה לעשותם, הוהעובדים שנתפסו הצביעו על מישהו אחר כמעסיקם. עוד הוסיף, כי התיק הזה שכב 5 שנים וברגע האחרון הגישו כתב אישום, וכי ברור כבר בשלב זה כי אין קשר בינו לבין אותם עובדים שנתפסו.ב"כ הנאשמים, הוסיף עוד כי ע"פ הפסיקה, כאשר נחתם הסכם עם קבלן משנה שהוא זה שמעסיק את העובדים הזרים, אז רק קבלן המשנה אחראי להעסקתם, כשהפרשנות למילה "מעביד" כוללת התקשרות של קבלן ראשי עם קבלן משנה. לדבריו, העובדים שנתפסו אף לא היו שייכים לחב' באזו, כקבלנית משנה, אלא מדובר בעובדים שנשכרו על ידי הקבלן הראשי, שאינו שייך אליהם. עוד נטען כי על המאשימה היה לחקור את עיר דוד, בצורה יסודית – דבר שלא נעשה, ועל כן יש לזכות את הנאשמים משום שאין להשיב כלל לאשמה.

מנגד טוען ב"כ המאשימה כי לכל הפחות יש בתיק, ולו גם "ראיות דלות" להוכחת האישום,כנדרש בפסיקה, ואף מעבר לכך. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום על כך שבתאריך שנקוב בכתב האישום הנאשמת 1 העסיקה 8 עובדים בעבודות בניה של אבן, טפסנות ופינוי פסולת, ובשל כך שהעסיקה אותם ללא היתר כדין, והנאשם 2 הואשם כנושא משרה בתאגיד כאחראי על הפעולות של הנאשמת 1. באמצעות העדים שהעידו והמסמכים שהוגשו, הצליחה המאשימה, לדבריה, לעבור בקלות את הרף של ראיות קלושות, כשאין מחלוקת שעבודת בנייה נעשתה במקום, וכי אין חולק על עצם המצאות העובדים במקום ואף לא על השאלה האם העובדים הם עובדים זרים, שלא היו להם היתרים כדין. ע"פ ההלכה, מרגע שהוכח שקבלן מסויים עבד במקום מסויים ונמצאים שם עובדים זרים ללא היתר, אזי העובדים נחשבים כעובדיו ועליו הנטל להוכיח שאותם עובדים אינם עובדיו. עוד הוסיףב"כ המאשימה, כי לתיק בית הדין הוגש מסמך ת/1 המהווה תיאור מקרה על ידי המפקח, ושם נאמר מפורש כי בעת האירוע במקום נכח אולג מחב' עיר דוד שטען שיש להם קבלן משנה בשם ושחי, והוא אכן המציא להם את החוזה. בזמן אמת, השם ושאחי היה השם היחידי שאולג נקב בו, ואף הראה שלא רק שיש הסכם, אלא שהוא בוצע בפועל, בהתאם לחשבוניות שהומצאו. לדבריו, הקבלן הראשי לא נקב באף שם של חברה אחרת שלטענתו ביצעה את העבודות המיוחסות לו ולכן לא היתה סיבה להניח אז ובודאי גם היום שבאותה עת היו קבלנים נוספים. מנהל הנאשמת הביא הסכם ת/13,שמהווה ולו גם ראשית ראיה לתוכנו. ההסכם הוא לאספקת עובדים, ולא נאמר באף מקום בהסכם בין הצדדים שחב' באזו היא חב' כוח אדם (טענה שגם היא בעייתית מבחינה חוקית). מכל מקום, על פי הנטען – יש ראיות אשר הן אף מעבר ל"ראיות דלות" ואין מקום להיעתר לבקשה.

מעיון במלוא המסמכים שהוגשו בתיק – אכן ניתן לקבוע כי יש, ולו גם ראיות דלות להוכחת האישומים. אין זה נכון כי  התביעה היתה צריכה להוכיח בשלב זה את טענותיה "למעלה מכל ספק סביר", כפי שטען בא כוח הנאשמים אלא כי יש "ראיות דלות", אשר לו תתקבלנה כאמינות, הרי שיש בסיס לאמור בכתב האישום. אין גם מקום לטענה כי מפקחי התמ"ת אמורים לזכור את פרטי האירוע, ואף לא ניתן לצפות מהם שיזכרו באופן בלתי אמצעי את הפרטים. לצורך כך נרשמו הדו"חות מטעמם, וכל עוד לא הוכח אחרת – חלה חזקת התקינות לכך שרשמו את אשר ראו. מעבר לכך, אכן נפסק לא אחת, כי קיימת חזקה כי הקבלן שבאתר הוא זה שאחראי על העובדים, אלא אם כן יפריך הוא את החזקה. הדרך פתוחה במפני הנאשמים להפריך חזקה זו, אך לא בדרך של "אין להשיב לאשמה", אלא בדרך של הבאת ראיות מטעמם להפריך חזקה זו. מכל מקום, וכאמור, בשלב זה ניתן לומר בוודאות כי לכל הפחות יש "ראיות דלות" לאישומים הנטענים כלפיהם, ועל כן הטענה בדבר "אין להשיב לאשמה " – נדחית.

מועד להבאת ראיות הנאשמים ולסיכומים נקבע ליום 19/11/12 בשעה 9:30.

ניתנה היום, כ"ב סיון תשע"ב, 12 יוני 2012, בהעדר הצדדים.