גזר דין
בתיק זה הורשע הנאשם על פי הודאתו בכך שביום 11.9.12 נהג ברכב מנועי, וזאת על אף שבאותה עת טרם קיבל רשיון נהיגה, וכן בעבירה נלווית של נהיגה ברכב בלא ביטוח.
תחילה כפר הנאשם באשמה וטען כי כלל לא היה ברכב בעת רישום הדוח. התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 30.12.12, אולם ימים אחדים לאחר ישיבת ההקראה בה כפר הנאשם באשמה, הוא הודיע, באמצעות סנגור חדש שהחל לייצגו, על חזרה מכפירה והודאה באשמה.
במסגרת הטיעון לעונש ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה, קנס ועונשים נלווים, וציין כי לא רק שהנהיגה התבצעה בכביש ראשי, אלא שהנאשם אף הסיע עמו נוסעים ברכב.
הסניגור ביקש להמנע מהטלת מאסר, טען כי הנאשם הסיע את אימו לבדיקה רפואית וציין כי מדובר באדם כבן 30, נורמטיבי, המפרנס את משפחתו. הסנגור הציג מסמכים רפואיים ומכתב המחלקה לשירותים חברתיים בכפר ראמה בדבר מצבה הקשה של המשפחה, וציין כי הנאשם "הסיר את המחדל" שכן קיבל רשיון נהיגה. עוד הגיש הסנגור מספר פסקי דין בהם הוטלו על נאשמים עונשים קלים יחסית, בלא מאסר בפועל. הסנגור הפנה לעונש המינימלי הקבוע בחוק הדורש פסילת רשיון לשלושה חודשים בלבד וביקש להקל עם הנאשם.
אינני יכול לקבל כי מי שאינו מורשה בנהיגה ולא הוכשר לכך נוטל לעצמו את החירות לנהוג ברכב, פעולה שכרוכה בסיכון ומצריכה מיומנות. חומרת העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, הסכנה הרבה הטמונה בנהיגה ברכב על ידי אנשים שהינם בלתי מורשים, זאת בנוסף להיות עבירה זו לצערי נפוצה, מחייבים אותי להעדיף את האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים מעל פני האינטרס האישי של הנאשם.
ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג של אדם ינוע העונש הראוי במתחם שבין מאסר שכולו מותנה למאסר שחלקו יהיה בפועל, לתקופה קצרה, אותה ניתן לרצות בעבודות שירות.
בית המשפט העליון קבע לא אחת כי העונש הראוי לעבירה של נהיגה בפסילה הינו מאסר בפועל. לדעתי, נהיגה בידי בלתי מורשה הינה עבירה חמורה יותר. האיסור על נהיגה בידי הנהג שרשיונו נפסל ובידי מי שמעולם לא קיבל רשיון נהיגה הינו זהה, אולם בעוד שהנהג הפסול לפחות רכש מיומנות ונסיון בנהיגה, הרי אלה חסרים לנהג הבלתי מורשה. לפיכך, סבורני כי עבירה זו מסכנת את הציבור יותר מנהיגה בזמן פסילה והעונש עליה צריך להיות דומה.
הטענה כי מאז העבירה קיבל הנאשם רשיון אינה רלוונטית לדעתי, בדיוק כפי שלא יכולה לעמוד לנוהג בזמן פסילה הטענה כי מאז העבירה כבר הסתיימה תקופת הפסילה. במועד הרלוונטי הייתה הנהיגה אסורה על האדם, ולעובדות שהתרחשו לאחר מכן חשיבות מועטה, אם בכלל.
אף לעובדה כי הנאשם הסיע את אימו לקבלת טיפול יש לתת משקל מועט לקולא. הוצגו מסמכים כי האם סובלת מבעיות רפואיות רבות וזקוקה לטיפול רפואי מתמיד. לא הוברר כי מדובר היה בנסיעת חירום לצורך "הצלת חיים". האמור במסמך הרפואי מחודש ינואר 2013, כי האם סבלה מאירוע של ירידת סוכר ארבעה חודשים לפני כן, אינו ראייה להכרח בנהיגה. יתרה מכך, טענות דומות כבר נדחו לא אחת. כך לדוגמא בעפ"ת 37490-07-12 נסר נסראללה נ' מדינת ישראל, נדון עניינו של מי שהסיע את אשתו לטיפול רפואי בעקבות התקף אסטמה אקוטי. בית המשפט המחוזי קבע כי:
"אין בנמצא נסיבות המצדיקות נהיגה לבלתי מורשה או לפסול נהיגה. ... ולעניין נסיבות רפואיות, תהנה הנסיבות הרפואיות אשר תהנה, הן אינן בבחינת נסיבות המצדיקות נהיגה לבלתי מורשה או, לנוהג בפסילה. לא רק זאת, אלא שדווקא נסיבות רפואיות העומדות בבסיס "ההצדקה" לביצוע הנהיגה על ידי בלתי מורשה, והדאגה לקרוב בן זוג, ילד, קרי, הדאגה לשלומו של החולה והצורך בהבאתו בהקדם למרכז רפואי באותה נהיגה, מקצינה את הסיטואציה ואת הלחצים הנפשיים עימם מתמודד הנהג, ובהיותו בלתי מורשה ובלתי מיומן בנהיגה נכונה, אזי הנהיגה הינה מסוכנת שבעתיים מכל נהיגה אצל מורשה בנהיגה. בנסיבות רפואיות בהן יש צורך מיידי להביא אדם כלשהו למרכז רפואי / קופת חולים/בית חולים, לצורך כך יש מוניות/חברים/אמבולנס, ובשום מקום ובשום מקרה אין לקבל כמוצדקת נהיגה על ידי בלתי מורשה".
כאמור לעיל, סבורני כי הענישה תיקבע על פי חומרת המקרה ונסיבותיו ובהתאם לנסיבותיו האישיות של הנאשם. במקרה שבפניי מדובר בנהיגה בכביש בינעירוני ראשי, כאשר הנאשם מסיע עימו את אמו ואחיו. אין המדובר באירוע של נהיגה בשטח חקלאי או דרך עפר כמו במקרים רבים אחרים המגיעים בפניי, או "הזזת" רכב במגרש חנייה כמו במקרים אחרים, אלא "נהיגה של ממש" על כל הסיכון הכרוך בכך, תוך הסעת נוסעים. מעיון בדוח הפעולה של השוטרים לא עולה כי מצבה של האם היה מצב חירום המחייב הסעה מיידית לטיפול, ואם היה כזה לא ברור מדוע נלווה לנסיעה אף האח.
סבורני כי מדובר בנסיבות המצדיקות עונש של מאסר בפועל.
נסיבותיו האישות של הנאשם אינן קלות, כפי שהסביר הסנגור וכפי שעולה מהמסמכים שהוצגו, ובנסיבות אלה ראיתי לנכון להקל עימו ולהסתפק בעונש מאסר קצר אשר ירוצה בעבודות שירות.
לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
* 30 ימי מאסר בפועל.
עונש מאסר זה ירוצה בעבודות שירות, בעיריית כרמיאל, כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 6.3.13.