הכרעת דין
כנגד הנאשם נרשמה, ביום 6.1.12, הודעת תשלום קנס בגין אי ציות לאור אדום ברמזור (להלן – הדו"ח), עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה.
הנאשם כפר באישום המיוחס לו וביום 21.1.13, נשמעו הראיות בתיק שבנדון.
מטעם המאשימה, העידו המתנדב נוילנדר רמי, עורך הדו"ח, שהוגש וסומן ת/1 והמתנדבת אורית חלמיש, מטעמה הוגש מזכר שסומן ת/2.
מטעם ההגנה, העידו הנאשם ושני נוסעים שהיו עמו ברכב.
ע"פ גרסת המאשימה, ביום 6.1.12, בסמוך לשעה 00:05, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, בשדרות רוקח, מכיוון מערב לכיוון מזרח ובהגיעו לצומת הכניסה למתחם "בית הלוויות", נצפה על ידי עדי התביעה כאשר אינו מצית לאור האדום שנדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, בהיותו כ-5 מטרים לפני קו העצירה, ממשיך בנסיעה וחוצה את הצומת. בצומת הבא, עם רחוב איבן גבירול, עצר רכבו של הנאשם וע"ת 1 הורה לנאשם לעצור אחרי הצומת.
בדו"ח רשם ע"ת 1 מפי הנאשם את הדברים הבאים:" אני לא עברתי באדום. הכביש רטוב ואי אפשר לבלום. זו פרנסה שלי, אתה פוגע בפרנסה".
עדי התביעה לא נחקרו על ידי הנאשם, למרות שהוסבר לו כיצד יש לחקור נגדית ומה משמעות אי חקירת העדים.
על פי גרסת הנאשם, הוא נהג כאמור, אך חצה את הצומת כאשר ברמזור אור צהוב. לטענתו, לא יכול היה לבלום כי הכביש היה רטוב. כמו כן, טען הנאשם כי מצלמת רמזור המוצבת בצומת לא צילמה את רכבו והדבר תומך בטענה כי לא נכנס לצומת באור אדום. הנאשם הציג תמונה של מצלמת רמזור המוצבת בצומת שדרות רוקח – איבן גבירול ועטן כי בצומת זה נכנס באור צהוב.
הנאשם נחקר והעיד כי נסע במהירות של 50-60 קמ"ש.
עד הגנה מס' 1, גל לירן, העיד כי הנאשם נסע במהירות של 70-80 קמ"ש והוא ישב ברכב במושב האמצעי מאחור.
עד הגנה מס' 2, זאורוב אלי, העיד כי הנאשם נסע במהירות המותרת בחוק, אך לא ידע לומר מה המהירות המותרת במקום. לטענתו, הוא ישב מאחורי הנהג ולידו נוסע שלישי, תומר, שלא הגיע לעדות. העד התייחס בעדותו לצומת עם רחוב איבן גבירול.
לאחר שבחנתי גרסאות הצדדים, הראיות שהוגשו מטעמם ושמעתי עדויותיהם, השתכנעתי במידה הנדרשת במשפט פלילי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מהנימוקים הבאים:
עדי התביעה תיעדו באופן מפורט את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התייחסות לכל רכיביה ולעובדות הרלוונטיות לאישום. שני העדים התייחסו בתרשומת שערכו לכך שהביטו תחילה לעבר הרמזור ורק לאחר שהאור התחלף לאדום, הביטו לעבר קו העצירה והבחינו ברכב הנאשם נכנס לצומת. ע"ת 1 ציין כי הנאשם היה במרחק של כ-5 מטרים מקו העצירה, כאשר האור ברמזור התחלף. הדע ערך גם סקיצה של הצומת ומצב כלי הרכב ומיקומם.
עדותם של עדי התביעה הייתה עניינית, בהירה, עקבית ולא נסתרה בחקירה נגדית, שכן, כאמור לעיל, נמנע הנאשם מלחקור את העדים בחקירה נגדית.
גרסת הנאשם ועדי ההגנה מטעמו, לא הייתה רלוונטית לאישום, שכן השלושה התייחסו לצומת עם רחוב איבן גבירול, בעוד שהעבירה נעברה בצומת קודם, כאמור ב- ת/1 ו-ת/2. בנוסף, התגלו סתירות בין עדויות הנאשם ועדי ההגנה בכל הנוגע למהירות נסיעת רכב הנאשם, מיקום הנוסעים ברכב ועוד. עדותם הייתה מגמתית ולא עשתה עלי רושם אמין.
לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כאמור, כי הנאשם עבר עבירה כמיוחס לו בכתב האישום שבנדון.
זכות ערעור כחוק.
ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג , 21 פברואר 2013, במעמד הצדדים