הכרעת דין
הנאשם הובא לדין בשל כך שנהג ברכב ולא ציית לתמרור 302, המוצב ברח' ארלוזורוב פינת בלפור בחיפה, בכך שלא עצר את רכבו וזאת בניגוד לתמרור עצור שבכיוון נסיעתו.
הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. יצוין כי בתשובתו לכתב האישום, טען הנאשם, כי ציית לתמרור העצור המוצב בדרכו.
השוטר, עורך הדוח, מר רביץ דן, ציין כי עמד ברח' ארלוזורוב 73 ליד מכולת וחנות שנקראת "הבגט הלוהט". ממקום עמידתו, היה לו קשר עין טוב לתמרור ולמעבר החציה מקו העצירה שבמקום. הנאשם הגיע על רח' ארלוזורוב מכיוון מזרח למערב, לכיוון כללי "בני ציון" בנסיעה ישר, חלף על פני תמרור העצור בנסיעה רצופה מבלי שהוא עוצר ואף מבלי להאט.
הנאשם טען בביהמ"ש, כי הגיע מרח' ארלוזורוב ופנה ימינה ברח' בלפור, כאשר בכיוון נסיעתו ישנו תמרור של האט ותן זכות קדימה. לדבריו, הוא תמיד עוצר בצמתים וגם בשעה 02:00 בלילה, ציית לתמרור שהיה בכיוון נסיעתו, ופתאום זינק מישהו שהסתתר מאחורי עץ לאמצע הכביש, וסימן לו לעצור בצד הדרך. לדבריו, נעצר לפני הרמזור הקיים ברח' בלפור. הנאשם ביקש לתמוך את גרסתו והגיש תצלום של הצומת נשוא כתב האישום (נ/1). וכן, תצלום נוסף של המקום המשוער שלדבריו, עמד השוטר והנקודה בה יצא לכביש לעצור אותו (נ/2).
לאחר ששמעתי את עדויות שני הצדדים בפניי, מעדיף אני בברור את עדותו של השוטר על פני עדותו של הנאשם, ואנמק בקצרה את דברי:
הנאשם, סיפק מס' גרסאות ביחס לאישום המיוחס לו.
כאשר נעצר על ידי השוטר, טען שנהג כחוק (ראה תגובת הנהג שנרשמה בדוח מפיו).
בתשובה לכתב האישום, טען הנאשם: "לא מודה, נסעתי כחוק, עצרתי".
בעדותו בביהמ"ש, פתח הנאשם חזית חדשה לחלוטין, ועתה טען, כי כלל לא המשיך ישר לרח' ארלוזורוב אלא פנה ימינה לרח' בלפור ובנתיב נסיעתו מוצב תמרור אחר לחלוטין, תמרור האט ותן זכות קדימה, והוא ציית לתמרור זה.
הנה כי כן, גרסתו של הנאשם השתנתה מעת לעת, ובביהמ"ש טען לגרסה חדשה לחלוטין שאין לה זכר, לא בתגובתו לדוח שנרשם לו, ולא בביהמ"ש לאחר שהוקרא לו כתב האישום והוא התבקש ליתן את תשובתו.
אם אכן היה ממש בגרסתו של הנאשם, מצופה היה שיהיה לכך ביטוי בתגובה הספונטנית המיידית לשוטר שאז יאמר לו שכלל אין תמרור עצור בכיוון נסיעתו אלא תמרור האט ותן זכות קדימה. גם אם אלך לשיטת הנאשם, ואסבור לטובתו, כי השוטר לא רשם את דבריו – דבר שלא מצאתי לנכון בשל אמינות גרסתו של השוטר – אזי, היה מצופה מהנאשם, בשלב בו הוקרא לו כתב האישום, שיבהיר לביהמ"ש שכלל לא היה עצור בכיוון נסיעתו אלא תמרור אחר, אך גם כאן לא היה זכר לגרסה שנשמעה רק בשלב שמיעת ההוכחות.
לפיכך, אני דוחה את הגרסה הזו כגרסה כבושה ובלתי אמינה בעליל.
יתרה מזאת, השוטר העיד בפניי באופן קוהרנטי, קולח ומשכנע, הבהיר היכן עמד באותה עת, כיצד הבחין בתמרור העצור ובקו העצירה וכיצד הבחין בנאשם כשהוא נוסע ישר על רח' ארלוזורוב בנסיעה רצופה מבלי להאט ומבלי לציית לתמרור שבדרכו.
הנאשם הטיח בפני השוטר כי הוא כלל לא עמד ברח' ארלוזורוב אלא ברח' בלפור, אך השוטר דחה את דבריו והבהיר לו היכן עמד. לא מצאתי שיש כל הגיון בדברים שניסה הנאשם לטעון כלפי השוטר, כאילו השוטר עומד במרחק של כ 15-20 מטר בירידה של רח' בלפור (ראה נ/2), ואוכף את תמרור העצור המתייחס אך ורק לנסיעה ישר על רח' ארלוזורוב.
אמרתי קודם שאני לא מקבל את טענותיו של הנאשם כאילו דבריו לא נרשמו והואיל והנאשם עצמו ציין כי השוטר היה מאוד ידידותי כלפיו והשניים אף חלקו מידע אישי, כך לדבריו. בנסיבות אלה, לא השתכנעתי שאם באמת היה לנאשם טענה שהוא היה בכיוון נסיעה אחר מזה שהשוטר ייחס לו, שדברים אלו לא יקבלו ביטוי בדוח שרשם לו השוטר.
בנסיבות אלה, משמצאתי את גרסתו של השוטר אמינה, מהנימוקים דלעיל, ומשאני דוחה את גרסתו של הנאשם כבלתי אמינה בעליל, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.
ניתנה היום, ה' טבת תשע"ד , 08 דצמבר 2013, במעמד הצדדים