מדינת ישראל נ' שפר ארז

החלטה

לפניי בקשה לחישוב פסילה.

רקע וטענות הצדדים

1.הנאשם הועמד לדין בגין נהיגה ברכב לאחר שחלפו 6 חודשים מאז פקע רישיון הנהיגה שלו. ביום 6.12.2011 נדון המבקש ובמסגרת הסדר עמו הוטל עליו עונש של פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 4 חודשים, פסילה מותנית וקנס כספי.

2.המבקש לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו ולא הגיש תצהיר תחתיו.

ביום 24.12.2013, הגיש המבקש בקשה ובה טען אין לו רישיון נהיגה משנת 2008 והוא לא נהג משנת 2008. עוד טען כי הוא אב לחמישה ילדים ורישיון הנהיגה שלו נחוץ לו לפרנסת בני ביתו. הבקשה נתמכה בתצהיר מטעם המבקש.

המשיבה הביעה התנגדותה לבקשה, ציינה כי הבקשה אינה עונה לדרישות הדין וכי גזר הדין הינו חלוט כך שלא ניתן לשנותו.

דיון והחלטה

3.תקנות 556(א) ו-557 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעות כי על בעל רישיון נהיגה שרישיונו נפסל על ידי בית המשפט, להפקידו בבית המשפט שהורה על פסילתו או להפקיד תצהיר תחתיו.

4.בענייננו על המבקש היה להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירת בית משפט אף אם תוקפו פג. כאמור, הרישיון לא הופקד וגם לא הוגש תצהיר המנמק מה עלה בגורלו של הרישיון. אין באמור בתצהיר שצורף לבקשה כדי לשמש מועד לתחילת חישוב מניין תקופת הפסילה, לאור האמור בתקנה 557(ב) לתקנות התעבורה, הקובעת כי "הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 ... כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה".

5.לאור האמור, הבקשה נדחית. בשלב זה, הנני קובע כי טרם החל מניין תקופת הפסילה.

6.ההחלטה תשלח לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.