מדינת ישראל נ' שלמה ואח'

גזר דין בעניין נאשם 3 בלבד

הערה טרומית

מאחר שהתובע הודיע ביום 9.2.14 כי בכוונתו להוסיף את נאשם 3 לרשימת עדי התביעה לאחר שיגזר דינו, אני גוזרת את דינו כבר עתה, אף שטרם הסתיים בירור משפטם של נאשמים 1 ו-2, וזאת בהתאם להוראות סעיף 155(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.

הרקע וכתב האישום

1.הנאשם שלפני הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בביצוע שש עבירות לפי סעיף 220(2) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [הפקודה] - מסירת תרשומת כוזבת בדוח, במטרה לעזור לאחר להתחמק ממס, וכן בביצוע שש עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודה - שימוש במרמה, עֹרמה ותחבולה בכוונה להתחמק ממס או לעזור לאחר להתחמק ממס. הנאשם דנן הוא נאשם 3 בכתב אישום, בו נאשמים גם ירון זריף וחברת גל ניר תעשיית דפוס וגרפיקה בע"מ [החברה].

ברור, כי ההודאה וההרשעה מתייחסות למעשים המיוחסים לנאשם 3, בלבד.

2.על פי כתב האישום, היה זריף בעלים ומנהל פעיל בחברה בין השנים 2001 - 2008. החברה עוסקת בתחום הדפוס והגרפיקה ובין יתר תפקידיו של זריף היה ניהול הכספים של החברה. הנאשם שלפני הוא רואה חשבון בהשכלתו ועיסוקו ובין השנים 2003 - 2008 היה מתן שירותי ראיית חשבון לזריף ולחברה. השירות כלל, בין היתר, ניהול ספרי הנהלת חשבונות, הכנת דוחות חשבונאיים תקופתיים, הכנת דוחות שנתיים לרשויות המס, ייצוג בפני רשויות המס וייעוץ מס.

על פי כתב האישום, במשך השנים 2003 - 2008, משך זריף כספים רבים מקופת החברה, וכתוצאה מכך נוצרו בספרי החברה יתרות חובה גבוהות. הנאשם, זריף והחברה חששו שקיומן של יתרות חובה לזריף בפנקסי החשבונות של החברה יגרמו לפקיד השומה לסווג את משיכת הכספים מחדש, בהתאם לסמכותו מכֹח סעיף 86 לפקודה, כדיבידנד או כמשכורת או כמענק. כל אלה חייבים במס, ועל כן חששו שלושת הנאשמים שפקיד השומה ימסה את בעלי המניות בחברה, בהתאם. לאור זאת, פעל זריף בסיועו של הנאשם להסתיר ולהעלים מפקיד השומה את יתרות החובה האמיתיות שלו. לצורך כך ביצעו זריף והנאשם שורה של פעולות מרמה, עֹרמה ותחבולה, במזיד ובכוונה להתחמק ממס, כמפורט להלן:

בסמוך לסיומה של כל אחת משנות המס בתקופה הרלוונטית לקח זריף, בסיוע הנאשם, הלוואה קצרת מועד בחשבון הבנק האישי שלו, בגובה יתרת החובה שלו לחברה. זריף ביצע את האמור בשלושה חשבונות בנק פרטיים שונים, כפי שמתואר בכתב האישום. את כספי ההלוואה העביר זריף לחברה והפקיד אותם בפקדון. בסמוך לאחר יום המאזן השנתי (היום האחרון בכל שנה קלנדרית) משך זריף בחזרה את הכספים מהחברה והחזיר את כספי ההלוואה לבנק:

ב-31.12.03 לקח הלוואה בסך 540,000 ₪, אותה החזיר לבנק ביום 1.1.04.

ב-31.12.04 לקח הלוואה בסך 1,070,000 ₪ אותה החזיר לבנק ביום 2.1.05.

ב-30.12.05 לקח הלוואה בסך 1,000,000 ₪ אותה החזיר לבנק ביום 1.1.06.

ב-29.12.06 לקח הלוואה בסך 3,000,000 ₪ אותה החזיר לבנק ביום 2.1.07.

ב-30.12.07 לקח הלוואה בסך 1,980,000 ₪ אותה החזיר לבנק ביום 6.1.08.

ב-29.12.08 לקח הלוואה בסך 1,990,000 ₪ אותה החזיר לבנק ביום 5.1.09.

3.זריף והנאשם מסרו בצוותא תרשומת כוזבת בדוחות של החברה, על מנת להעלים את משיכת הכספים של זריף מהחברה ולמנוע חיובם כהכנסה, בין כדיבידנד, כמענק או כמשכורת.

זריף, החברה והנאשם פעלו בדרכים הבאות:

א.בדוח השנתי של החברה, הכולל את מאזנה, מסרו זריף והנאשם תרשומת כוזבת, בכך שהציגו בפני פקיד השומה מצג מרמתי, לפיו זריף לא חב כספים כלשהם לחברה;

ב.בכל דוח של החברה לשנים הרלוונטיות מסרו זריף והנאשם תרשומת כוזבת, בכך שנמנעו מלספק ביאור בדוחות הכספיים של החברה, על מצב עסקיה של החברה ועל תוצאות פעולותיהם של זריף והחברה, כמתחייב מכללי חשבונאות מקובלים ומהחובה לתת גילוי נאות.

ג.הם נמנעו מלתת גילוי לעובדה שיתרת החובה של זריף, שהוא בעל עניין בחברה, נסגרה סמוך לפני תאריך המאזן וצפויה להמשך בשנית סמוך לאחר סוף השנה.