מדינת ישראל נ' שלייב

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לבית מגורים לצורך ביצוע גניבה וגניבה.

בדיון הקודם העלתה ב"כ המשיב השגותיה בכל הנוגע לחומר הראיות וטענה כי הראיה המרכזית הקושרת את המשיב לביצוע העבירות הינה חזקה תכופה, באשר המשיב נתפס כמי שמכר תכשיטים שנגנבו מהדירה שנפרצה, אך שעות ספורות לאחר שהדירה נפרצה והתכשיטים נגנבו.

ב"כ המשיב טוענת כי לא נעשו פעולות חקירתיות מינימליות והתביעה הסתפקה באותה חזקה תכופה.

לדבריה, למשיב גרסה לפיה יצא הוא לריצה בחוף הים בבת ים, מצא שקית עם תכשיטים, לקח אותה לחזקתו, והחליט למכור את התכשיטים בחנות תכשיטים בבת ים, וכך עשה.

לדבריה העובדה שהמשיב הציג למוכר בחנות התכשיטים את תעודת הזהות שלו עם פרטיו, מלמדת על התמימות שלו ועל העובדה כי לא הוא היה זה שפרץ את הדירה וגנב את התכשיטים

לדבריה אין כל ראיות ישירות שקושרות את המשיב לביצוע ההתפרצות.

ב"כ המבקשת מפנה את בית המשפט לעובדה כי למעשה כל רוב עובדות כתב האישום אין מחלוקת, אין מחלוקת כי הדירה נפרצה וכי שעות ספורות לאחר אותה התפרצות החזיק המשיב ברכוש שנגנב באותה התפרצות שהינו רכוש ייחודי ואף מכר את התכשיטים לבעל חנות תכשיטים בבת ים, תמורת 1,250 ₪.

ב"כ המבקשת טוען כי גרסתו של המשיב בכל הנוגע לטענתו כי ימצא את התכשיטים, רצופה סתירות ואינה הגיונית ומבקש לדחות אותה על הסף.

ב"כ המבקשת מפנה לדברים שאומר המשיב עת נחקר תחת אזהרה, בנוגע לתכשיטים שהחזיק ברשותו.

מלכתחילה טוען כי היה בחוף הים, התאמן בריצה ואז מצא בחוף הים שרשרת (שורה 6 לחקירה מיום 21/06/10) ובהמשך משנה הוא את גרסתו וטוען כי כאשר ירד משדירות יוספטל לכיון הים, בבת ים, מצא את השקית עם התכשיטים ברח' בלפור פינת יוספטל אחרי הרמזור, מצא שקית עם תכשיטים בפינת המדרכה (שורות 17-21 לחקירת המשיב מיום 21/06/10).

עוד מפנה ב"כ המשיב לעובדה כי מחומר הראיות עולה כי יחד עם המשיב נכח אחד אחר, עת נמכרו התכשיטים בחנות, ואילו המשיב בחקירתו במשטרה עומד איתן על גרסתו שנסתרת בראיות לפיה נכח הוא לבדו בחנות עת מכר את התכשיטים.

עוד טוען ב"כ המבקשת כי המשיב שבפנינו הינו ערירי, דר רחוב, וכי לקח 10 ימים ליחידה החוקרת לאתרו.

לפיכך טוען ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה ולעילות מעצר הן בדמות מסוכנות והן בדמות החשש לשיבוש הליכים והתחמקות מאימת הדין.

לאחר ששמעתי טיעוני ב"כ הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשתו של המשיב.

הלכה היא כי מכוחה של החזקה התכופה, רשאי בית המשפט לקבוע כי המחזיק ברכוש גנוב, סמוך לאחר גניבתו, מעורב בגניבת הרכוש, ומכוחה של גניבה זו, רשאי בית המשפט להרשיע את הנאשם שבחזקתו נתפס הרכוש, באחריות לגניבת הרכוש.

הכלל הינו כי ההנחה שבעובדה העולה מן ההחזקה ברכוש הגנוב, יכול ותוביל למסקנה כי המחזיק הוא הפורץ או הגנב.

נכון כי הנאשם רשאי על פי הסבריו, להפריך את ההנחה או לגרוע מסבירותה ובכך להחלץ מאחיזתה.

זאת אם נותן הסבר המראה שהרכוש הגיע אליו בדרך קשרה או המעורר לפחות ספק בנדון זה.