מדינת ישראל נ' שלומי צדקיה

פסק דין

מצאתי לזכות את הנאשם מכתב האישום.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ב- 10.7.10 שעה 4:27 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב כשהוא שיכור. בדגימת ינשוף נמצא ריכוז אלכוהול ברמה של 330 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

בניגוד לסע' 62 (3) לפקודת התעבורה ותקנה 64 ב לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר באשמה ונשמעו ראיות בתיק.

מטעם התביעה העידו:

1.דודי יניב, שעצר את הנאשם. עד זה העיד, שבשל בעיה בידו לא רשם את המסמכים החתומים בשמו ומי שרשמה את המסמכים היא הילה ואנונו. על פי מסמכים אלו, השוטר עצר את הנאשם בשעה 4:27. השוטר ערך לנאשם בדיקת נשיפון בה כשל הנאשם והיא היוותה אינדיקציה לשיכרות.

2.הילה ואנונו ערכה לנאשם בדיקת ינשוף, מהלכה נמדד בדגימה ערך של 330 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

הנאשם הודה בתקינות המכשיר ובנסיבות אלו לא הוגשו מסמכי המעבדה.

מטעם ההגנה העיד הנאשם, לדבריו היה עם חברו במועדון. במהלך שהותו במועדון, שתה כוס ורבע כוס וחצי משקה בשם קריינברי ושוט פודג'לי. הנאשם לא חש שיכור והתנדב לנהוג. הנאשם נעצר לבדיקה. בבדיקת הנשיפון נמצאה אינדיקציה לשיכרות והנאשם נלקח לבדיקה כעבור 7-5 דקות. בדגימה נמצא כי הנאשם נהג בשכרות והוא נלקח לשימוע.

לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לזכות את הנאשם וזאת מחמת הספק.

הכשל בתיק זה טמון ברישום המסמכים. כדי שבית המשפט ירשיע בדגימה שנערכה באמצעות הינשוף, על בית המשפט להיות בטוח כי הליכי הבדיקה נערכו בצורה תקינה.

בתיק זה, מי שרשם את דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ובו רשומה שעת המעצר היא הילה ואנונו. אולם מי שעצר את הנאשם בפועל הוא דודי יניב. כך גם לגבי יתר המסמכים.

דודי יניב לא רשם דבר במסמכים מלבד. חתימתו בשל מכה שקיבל באותו ערב והיה מנוע מלכתוב. באותו מועד, השוטרים לא רשמו מזכר לגבי אופן הרישום של המסמכים. האם הרישום היה סימונטלי לאירועים? שמא נרשם הדבר בדיעבד? ובמידה וכן, כיצד זכר השוטר את הפרטים או כיצד ידע למסור את תוכן הדברים לשוטרת כדי שתרשום?

כאשר בית המשפט שומע עדים, הוא מרשיע על סמך עדות של עדים וזאת גם ללא צורך ברישומים שנרשמו. העד או מי שרשם את האמרה. אולם, לא כך כאשר מי שמעיד הוא שוטר לגביו חל כלל הקפאת הזכירה שבעבר. השוטר דודי יניב נשאל האם הוא זוכר את האירוע והשיב כי הוא לא זוכר את האירוע, עמ' 5 שורה 10 לפרוטוקול. בנסיבות מעין אלו על בית המשפט להסתמך על המסמך הכתוב. השוטר לא כתב שום מסמך שמסביר את נסיבות עריכת המסמכים שעליהם חתום השוטר, עמ' 5 שורה 3 לפרוטוקול. מי שמילא את המסמכים בשם השוטר היא הילה ואנונו. גם שוטרת זו לא זוכרת את האירוע, עמ' 10 שורה 33 לפרוטוקול. גם שוטרת זו לא רשמה מזכר שמסביר את פשר רישום הדוחות על ידה, עמ' 11 שורה 2 לפרוטוקול. ברור שהשוטרת הילה ואנונו לא עמדה ליד השוטר דודי יניב במועד ההתרחשות של עצירת הנאשם. שאם לא כן, הרי שהשוטרת יכלה לרשום בעצמה את הדוחות ולא היתה צריכה להסתייע במידע שהיה בידי דודי יניב שעת העצירה של הנאשם.

לשעת העצירה חשיבות רבה בהליך דגימת האוויר הנשוף. שכן במצב דברים רגיל מועד העצירה הוא המועד בו מודיע השוטר לנאשם כי הוא עתיד לעבור דגימת אוויר נשוף וממועד זה על פי ההליך התקין, על השוטר למדוד 15 דק' מבלי שהנאשם אוכל, שותה, מעשן או מקיא. במקרה הנוכחי, הבדיקה נערכה לנאשם כעבור 18 דק' ממועד העצירה. אולם, לא ברור מהמסמכים על מה מסתמך זמן זה שכן הזמן לא נרשם כזמן העצירה, שכן מי שעצר הוא דודי יניב שלא רשם דבר. האם הוא זכר את הזמן ולאחר מכן העביר אותו לשוטרת הילה ואנונו שרשמה אותו בדוחות. שמע עצר את הנאשם וניגש מיד לשוטרת כדי שתרשום. נקודה זו אינה ברורה.

לאור העובדה, כי מדובר בלוח זמנים קצר. לא ברור דרך הרישום ומועדה. בעדות ספציפית זו על בית המשפט להסתמך על כלל הקפאת הזכירה שבעבר כמסמכים שלא ברור כיצד הם נרשמו.

די בכך כדי ליצור ספק בלב בית המשפט, לגבי תוכן המסמך ובנסיבות אלו מצאתי לזכות את הנאשם מעובדות כתב האישום, זאת מחמת הספק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א בתוך 45 ימים מהיום.

מזכירות, נא לשלוח לצדדים את פסק הדין . הדיון הקבוע ליום 19.3.12 בטל.